אם מדברים על ענקיות ג'אז, אז סטייסי קנט היא "ענקית", אבל לא במובן של דיווה או "פאם פאטאל". סטייסי (ילידת ניו-יורק, כיום חיה בלונדון) נראית-לבושה הכי פשוט, איפור דליל, משקפי ראייה, מפזרת חום. שרה נפלא, דיקציה, פרייזינג. עונג. והעזר כנגדה – רק משדרג. קוראים לו ג'ים טומלינסון – סקסופוניסט טנור פעיל ומוכר בפני עצמו. שניהם עושים ג'אז אקספרסיבי.
סטייסי קנט היא קודם כל התגלמות של מקצוענות, לא רק בפרייזינג הקולי – גם בקשר הנפלא עם הנגנים. אם דיברנו על "דיוות ג'אז", אז לקנט יש משהו מבילי הולידיי כמו גם מאלה פיצג'ראלד כמו גם מדיאנה קראל.
לאורך הערב, היא נותנת לך להרגיש שהיא אוהבת את מה שהיא עושה, וגם הבעת האהבה הגדולה לקהל ("הייתי פה ב-2006 ולא אשכח את החוויה הזו, במיוחד כשהקהל שר איתי 'יש לי חבר'") אינה, נדמה לי מהפה ולחוץ. וגם כשהיא מזכירה את Le Jardin d'Hiver, ("גן חורף") הלהיט הגדול של הנרי סלבדור, היא אינה שוכחת להזכיר שהשיר נכתב ע"י לא אחרת מאשר קרן אן. ואגב, איזה ביצוע עדין ומיוחד היא הגישה לשיר הזה.
היא הקדישה חלקו של הערב לאלבומה החדש Breakfast On The Morning Tram, "ארוחת בוקר בחשמלית". השיר נכתב במיוחד בשבילה – כמו עוד שלושה שירים נוספים ע"י הסופר Kazuo Ishiguro ללחן של ג'ים טומלינסון. סטייסי דיברה במהלך הערב על הקשר עם הסופר שהתאים לה שירים כמו כפפה ליד, וכמובן, מה עוד אפשר לבקש כשגם הלחן מגיע מאדם שהיא מעריצה את המוסיקה שהוא מלחין.
פרט לשירים החדשים, חזרה סטייסי קנט לסטנדרטים מוכרים מ"ספר השירים האמריקאי", שרה גם סרז' גינסבורג בצרפתית (יש לה זכרונות נעימים מאוד מהתקופה של בפריז) גילתה את אהבתה הגדולה לבוסה נובה, וגם נגעה בסגנון מאוד אהוב עליה – פולק אמריקני מודרני. היא שרה Landslide, של סטיווי ניקס המוכרת מ"פליטווד מאק" שיר שאומר:
"time makes you bolder, even children get older. I am older and bolder and I can balance romance and realism in a more realistic and mature way"
ובסיום הערב, חזרה לג'יימס טיילור של "יש לי חבר" המוכר מקארול קינג. זמרת רומנטית, ורסטילית, שרה באיזונים מופלאים, לא רצה לפני השיר. עונג.
משתתפים: ג`ון פאריסלי – גיטרות , ג'ים טומלינסון – סקסופון טנור , גרהאם הארווי – פסנתר , דייויד צ'מברליין – באס.
סטטיסי קנט – הופעות בזאפה תל-אביב והרצליה 29-30.11
סטייסי קנט – מרכז ענב ת"א 2008
