אחרי הקשבה לשני השירים הראשונים הייתה תחושה שירונה כספי רוצה להראות שהיא "משוררת".
"דבר לא נותר ממה שהיה חלום ממילא/ תשוקה רעל התפוגגה בחלום/ וכשקרבת קרבת/ קשתה קשתה הכוויה/ ולהביט בגופך היה לאבד תחושה"…
הבנתם את זה? ואז לחצתי בשלט וקיבלתי רוק עתיר בס וחשמליות וקצב יפהפה וטון נמוך ששר. אבל רוק זה אמנות הפשטות, לא הפלצנות. ואגב, כשתגיעו ל"הירקון 51" – תבינו שהיא כותבת גם טקסטים רוקנרוליים במהותם.  ו"הירקון 51" – הוא רוקנ'רול.

השיר השני נקרא "לשונות מתערבלים", ובשביל לקבל תיאור של נשיקה צרפתית ארוכה, אומרת כספי כי "הדבק מקבל גוון הסטורי" (מטפורה קצת איחסית לא?) ומסבירה, שזה נותן לה תחושת אדם-חוה בראשיתית ("ואני עפה שלא משליטתי אל עברי הקדמוני") ואז חוזרת למציאות. את זה מקבלים ברוק מידטמפו ברוח מוסיקת מערבונים, בס עובד קשה. המונולוג לא מסביר מה היא בדיוק רוצה, למרות שירונה מנסה לעשות מזה דרמה בהפקה לחשמליות עצבניות.
"אני רוצה להעביר מחשבות למילים" שרה כספי ב"אבנים" –  (מחשבות זה לא מילים?) זה סלואו – כאן אהבתי דווקא שורה שאומרת: "אוהב אותי פשוט, כל כך פשוט/ שלא פשוט לי בכלל". והנה הפשוט הזה נשמע הרבה יותר שיר. גם הלחן והטון מעבירים את התחושה.
כנ"ל הפשטות היפה של "למצוא" – קצב ריקודי מהיר המתקשט בנוצות של הרמוניות נשיות חגיגיות, הוא כעין אנתיזה לטון של ירונה כספי שמבקש נואשות למצוא דברים שחסרים – ללא סיבה מיוחדת. דברים מהותיים חסרים בחיינו כמו אוויר לנשימה, כמו חבר אחד בעולם. גם את הדברים שאנו זקוקים להם באופן טבעי – לא מוצאים.
בהחלט לא שיר "שמח", הקצב שבו יכול להתפרש אחרת – הוא טוען את השיר בתחושה של דחיפות. ירונה כספי, התועה בדרכי החיים, אינה צועקת רגשות. הטונים דרמטיים, אבל היא מצליחה לא לחצות את הקו המפריד בין דרמה למלודרמה.

"מתג נדלק בתוכי/ אור מסנוור את חלקי גופי" הוא ניסיון לא חף מיומרות שיריות להעביר דרמה – והיא אכן אינה עוברת.
אבל "במוצאי החג" הוא טקסט מטפורי שחודר ומחלחל מוטען בדרמה אירונית מאופקת. "ישנה לי דרך שמונחת בצד הכביש/ היא מראה סימני אזהרה, תמרורים מהבהבים"
ומגיע סטייל אחר שנסוני – "יום הולדת", מעין אינוורטר על מה זה יום הולדת בשבילה. אין צורך בחשמליות. די בפסנתר סולו. "יום הולדת" במשמעות של ייצוג המציאות הכי לא מתוסבכת – האנשים האהובים, היין האהוב. אז יש לירונה גם אקורד ורדרד ונעים, לפני שהיא עוברת לגרסה ל"דבש" של פורטיס שמתחילה אקוסטי ומחליפה הילוך לרוק. על הדבש ועל העוקץ.

אמרו עליה שהיא מיוחדת, שהיא קצת אחרת, וזה הכל נכון, מה שמקבל אישור ואישוש מחלק מהשירים באלבום הזה, רק שלעיתים להיות סינגר סונגרייטרית מבטיחה – זה לא פשוט כל כך. והמילה 'פשוט" היא לעיתים מילת מפתח אצל משוררים גדולים, לידיעת כל המשוררים שרוצים להיות משוררים גדולים.