זו פעם שלישית שאני שומע אותה בארץ, סיפרו שהיא חלתה במחלה קשה, שעברה תקופה של חרדה. חיצונית השנים עושות את שלהן, אבל לא כשמדובר בשירה של חאריס. כאן הייתה תחושה של חאריס אפילו גדולה מאי פעם.
אני עוקב אחרי חאריס אלקסיו מאז שהתאהבתי במוסיקה יוונית. זו כבר ההופעה השלישית שלה בארץ. כשאני שואל את עצמי למה אני אוהב מוסיקה יוונית – אחת התשובות היא חאריס אלקסיו,
חאריס אלקסיו, או חרולה היא מסוג הזמרות שגורמות לך כל פעם להתרגש מחדש. זה לא המנעד הקולי האדיר שלה, זה המנעד הרגשי, שגורם כמעט לקול שיר לנסוק, לחלחל, לרגש. ולא משנה הסגנון הרבטיקה המודרני או הלייקה העממי. תן לה תזמורת טובה, והיא תתחבר לכל סגנון.

חאריס הולכת עם זה עד הסוף, כלומר תזמורת שבה מתחברות הגיטרות החשמליות הרוקיסטיות, הקלידים והתופים לבוזוקי ולכינור. יש לצליל ברק מודרני, אבל כשחאריס שרה, זו ממשיכה להיות מוסיקה יוונית שחוצה גבולות, סגנונות, תרבויות.

הדוגמה היא יהודה פוליקר, שהפך את המוסיקה היוונית לזהות השנייה שלו או הראשונה שלו. פוליקר עלה בחלק השני של הערב. החיבוק החם ביניהם הסביר כמעט הכל. שלושת הדואטים בהמשך היו החנפה בגדול לקהל.
התשוקה העצומה שלה בעצב ובשמחה, היא שמפעילה מיתרי הקול של חאריס אלקסיו, שרושם כסיסמוגרף את תחושותיה. וזה מה שיפה וחזק ומיוחד אצלה: הטונים האלה מעבירים תחושות שאין צורך לתרגם. יש משהו בהגשה שלה, בחבור לשירים שמחלחל גם בלי שתבין שהיא שרה על המאהב ששבר את ליבה והשאיר אותה טעונת געגועים, נואשת, גועשת מבפנים. זה הכל עובר. זה הכל מגיע.  רק שזה לא יהיה הביקור האחרון של חארולה בארץ.  

חאריס אלקסיו ותזמורתה, אמפי הגן הלאומי קיסריה. אורחים: יהודה פוליקר (ישראל) אדריאנה באבאלי ו – Babis Stokas (יוון)

חאריס אלקסיו – קטעי וידאו מההופעה בקיסריה יוני 2008

חאריס אלקסיו – הקול של יוון אוסף חדש