השלג מגיע לשירי האהבה המקומיים, משהו שממש לא הולם את לילות הקיץ החמים, שבאחד מהם מהמעיקים ביותר נקלדות שורות אלו. אבל מי אני שאחשוד בנועה כרמל שאמנם תחושותיה אינן מחוברות לשלג. נועה כרמל מנסה אווירה חורפית שתעניק רקע הולם לתחושותיה, השיר בנוי לא רע, פתיחה ארוכה יפה, מעבר נאה לקטע הקצבי-רוקיסט.
נועה משנה טון לזעקה "שלג שוב מתחיל ליפול לאט/ לאט כפי שנפלתי בשבילך" נו, באמת. לא חבל להרוס. בלשון המעטה: מטפורה שלא הייתה עוברת קורס מתחילים לכתיבה יוצרת. ויש איזה שקט באוויר שלא מרפה בגללו, ועל הרצפה דולק נר ומאיר בחשיכה … בחלון ממול יש השתקפות והוא מביט בה מרחוק. והכל מעיד כי הוא ניצח. ניצח את מי? את מה? הטקסט מרוח, מנסה להעביר דרמה על לא דרמה, מה שקצת הוציא את הרוח ממפרשי ההבעה הרוקיסטית המתפרצת של כרמל והתדלוק של הגיטרות. עניין של פער בין טקסט למוסיקה. חבל.
תגובה אחת
מדהימה , מדהימה , מדהימה (: