היא חוששת מהמושג "קאמבאק", אבל הרפרטואר כאן הוא בהחלט סוג של comeback, לפי פירוש המילוני – "הופעה מחודשת" – כל השירים הישנים שלה חוזרים בהקלטה מחודשת, ובסלט מישמשי של קאבר ל – Fame הלהיט האמריקני הישן, וחורשת האקליפטוס הארצישראלי של נעמי שמר ו"פרחים בקנה" מימי פריחת הלהקות הצבאיות. וגם שיר אחד עם להקה צבאית ("אותות" עם להקת חיל האווויר) כלומר – לא ממש אלבום של חומר חדש.
אחרי שהקשבתי לאלבום, קפצתי לאמפי וואהל לראות ולשמוע את רותי בפעולה. מה אומר: גלי חום (ואצל רותי זה תרתי משמע, כפי שהיא מתחלקת עם הגברות בקהל שעברו גיל מסוים) מה שקיבלנו זה לא קאמבאק. זה קאמבאק בגדול. קולה – מצוין. נוכחות בימתית – משוחררת ועם ביטחון. ביצועים – בלוז ונשמה. ומי מצליחה לשיר בעברית בלוז ונשמה – זו נבון.
בדפי היח"ץ מגדירים אותה "זמרת הפופ הראשונה של ישראל", הגדרה פרובינציאלית, כי במסגרת רגשי הנחיתות שלנו מול הפופ הבריטי והאמריקני, תמיד ניסינו להגדיר איפה זה התחיל, ומי היה ראשון.  אין משהו כזה כמו "זמרת הפופ הראשונה". אני יכול להגיד גם ג'וזי כץ, כי אם כבר מתעקשים על הגדרות, אז רותי נבון הייתה זמרת ה-Soul הראשונה בעברית. היא הרבה יותר אריתה פרנקלין מאשר ברברה סטרייסנד.  Natural Woman שהיא שרה בדיסק ובמופע היה להיט ענק של פרנקלין (שיר של גרי גופין, קרול קינג, ג'רי וקסלר).

אם תלחצו אותי להיות ישר עם עצמי אז אומר שהביצוע של נבון הוא טוב, אבל לאי בודד עדיין אקח איתי בכל זאת את זה של אריתה פרנקלין. פרנקלין מיוצגת כאן ע"י עוד להיט סוחף שלה – Think בעיבוד סול-פאנקיי מהוקצע וסוחף.
האלבום מתחיל – כמה לא מקורי – ב"יום יבוא" הוותיק מ"אל תקרא לי שחור", חידוש ללהיטה הגדול (דן אלמגור-בני נגרי) המחזמר "אל תקרא לי שחור" היה הצלחה בימתית אדירה, זכה בפרס "כינור דוד" לשנת 1972, רותי הייתה אז בימי זוהרה, יפהפייה עוצרת נשימה, קול נשמה מפיל. מאז עברו 38 שנה, והיא עדיין שם, מעט ערך מוסף לביצוע ההוא, אבל הקול לא איבד כמעט דבר. יש לה עדיין את הטווח הזה, קול שנמתח עד הגג, והיא מצליחה לעשות איתו דברים מדהימים בשיאי הגובה.
והנה הפתעה: קאבר בלוזי ל"הפרח בגני". כבר כתבתי שאם יש לתת רישיון לקחת את הקלאסיקה הים-תיכונית הזו ולעשות מזה סול-בלוז, אז רותי – מקבלת אותו. וזוהי רותי נבון: לוקחת שיר ועושה מזה ריתם- אנד-בלוז בקול שלא סתם מעביר תחושות אלא עם תוספת של אנרגיה מהסוג הנדיר. הוא לוקחת שיר פשוט עד פשטני כמו "הוא יהיה" ומטעינה אותו. היא לוקחת את Fame לביצוע תחושתי ענק. החידוש ל"הפרחים בקנה" – פאנקיי, מרענן, מוציא ממנה את מיטבה.
והיא חוזרת שוב ל"חשמל זורם בכפות ידיך" (י. טהרלב- נ. הירש) , "הרקדן האוטומטי" ול"בין האצבעות" (מ. שם אור – צ. פיק) . הייתי אומר לרותי: לא חובה. פחות ללעוס חומרי עבר, ולנסות להצית אותנו בחומרי הווה כדי שתתלקח תבערה מחודשת. ויש לך היום נתונים לזה.
אם לסכם, אני דווקא מתעקש לומר "קאמבאק" – כי רותי נבון ממשיכה לרכב חזק על עברה, נזהרת מחומרים חדשים כמו מאש. מצד שני, במסגרת אי הסיכון – היא עדיין רותי נבון הישנה והטובה והמציתה. בהופעה שלה השתכנעתי אפילו יותר.

הפקה מוסיקלית, עיבודים, קלידים ותכנותים: אסי טל.

שירים: יום יבוא, הפרח בגני, הוא יהיה, Fame, חשמל זורם, ככה נסחפתי, פרחים בקנה, Natural Woman, Think, אותות – עם להקת חיל האוויר, בין האצבעות, חורשת האיקליפטוס, Yesterday, הרקדן האוטומטי, גשם בעיתו, אבינו מלכנו.

וידאו מההופעה