תופים: רן שמעוני, בס: עדי הר צבי, גיטרות: עמית יצחק. קלידים: אלון פרימן. פסנתר ועיבודים באחדים מהשירים – יוני רכטר, כלי נשיפה: יאיר סלוצקי, עופר פלד, ספי ציזלינג. אורחים: יוני רכטר, דני ליטני, רע מוכיח. הפקת המופע: כספית, במאי ועורך וידאו: איתן צור. מפיק וידאו: שביט וליש.

שירים: סליחות, מישהו, מילה טובה, איזו מין ילדה, תמונה, למחרת, דרך המשי, באהבתנו, לקחת את ידי בידך, בראש אחד (עם דני ליטני), עיר קטנה, שבתות וחגים, הילדה הכי יפה בגן (עם יוני רכטר), מה עושות האיילות (עם יוני רכטר), צער לך (עם יוני רכטר), עטור מצחך, וידוי, צא מזה, האיש ההוא, געגוע, סוף לסיפור, בך לא נוגע, שיר ללא שם, ארבע לפנות בוקר, עכשיו הכל בסדר, רחבת הריקודים, באה מאהבה, ארץ טרופית יפה/בוא לריו.

הייתי בהופעה הזו בקיסריה. באתי מאהבה. יצאתי אוהב. ואני חוזר למופע באהבה. שעתיים ו-14 דקות על הכורסה, בלי פרסומות, פה ושם עצירה לבדוק מה במקרר, וחוזרים. תעזבו ביקורת: לכו על כייף. גם איתן צור שצילם וערך בא מאהבה. הוא היה בתוך הקהל, שר איתו.
אם להתרפק באווירה טובה על שירים מהסוג הקלאסי – אז יודית הכי מתאימה לי בלילות הקיץ החמים.
די.וו.די מהופעה חיה – אם הוא מצולם טוב (לא צריך יותר, לא משהו "אומנותי") הסאונד בסדר – אז מפגש מחודש למי שהיה בהופעה הזו – בהחלט מוצדק לרכישה. הוא יכול לשמש גם "כרטיס כניסה" לא יקר למי שלא היה – בתוספת הקלוזאפים – גם על סולו גיטרה (עמית יצחק המצוין) וסולו תופים (רן שמעוני – מכונת תופים משמנת מופע) וסאונד סראונד (לא רע, אבל גם לא מצוין)
אמרתי כייף – כי יודית רביץ מספקת לא רק מקבץ שירים נפלאים, אלא היא ממשיכה לשדר פשטות כובשת. לא פשוט להפוך פשטות לעוצמה בימתית. רביץ עושה את זה. לבושה הכי היא, חיוך אמיתי, רוגע נעים, התלהבות טבעית. נותנת למופע לקלוח, בלי קשקושים. המפגש עם דני ליטני ויוני רכטר – נוסטלגיה שכזו, לא התרפקות לשם התרפקות. 28 שירים מצולמים שמתחילים ב"סליחות" ומסתיימים ב"ארץ טרופית יפה/בוא לריו". כבר כתבתי על יהודית רביץ בקיסריה 2008, אלא שבצפייה בדי.ווי.די נהניתי מכמה דברים שפחות שמתי עליהם דגש אז ובמיוחד התזמורת, התמקדות על ביצועי כלים.
ועוד דבר: מי שלא ישב כמוני באזור ה"אורקסטרה" שליד הבמה – מזומן לרדת מפסגות האמפי ולהצטרף אלי.

וידאו מהמופע בקיסריה