למה להגדיר כשאפשר לשיר, לנגן, להאזין.
מוסיקה היא צליל, תצליל וקול. קצב ומנגינה והרמוניה. היא הצירופים של צלילים המצטרפים למנגינות. היא סוג של נשימה. גם של נשמה. היא "האמנות של המוזות", לפי היוונים.
מוסיקה של הטבע. מוסיקה היא שקשוק מים. המיית הרוח. קולות הרעם. זימרת ציפור. מקצבי החיים. שעטת רגלי הסוסים. כשאומרים "רעד קולו" – זוהי מוסיקה.
"כשצלצלת רעד קולך/ ואני ידעתי שאני אבל בגללך" (נתן זך)
מוסיקה היא מבע פנימי, תפילה לאל. קינה על מת. כיסופים לאהובה. היא אמנות של צלילים מוסדרים וקצובים. במלודיה, בהרמוניה. במקצב. מוסיקה היא סונטה, פוגה, כוראל, טוקאטה וקנטטה ומיסה ואורטוריה. מוסיקה אינסטרומנטלית, קולית ומקהלתית. סימפונית וקאמרית. אופרה של ורדי, היא באך והנדל של הברוק מול מוצרט ובטהובן של התקופה הרומנטית. היא קלאסית וג'אז, בלוז וריתם אנד בלוז ורוקנ'רול. היא מוזט צרפתי ושורו ברזילאי ומקצב אפרו-קובני ורגאיי ג'אמייקני וג'יג אירי ורג נוסח סקוט ג'ופלין. מוסיקה יוונית ומוסיקה צוענית. מוסיקה יהודית וחסידית. מוסיקה עתיקה ומוסיקה עכשווית.
מוסיקה של הבזקי ילדות, נעורים, התאהבות, של שבת בבית הישן, מחוזות החלום.
מוסיקה שמשקפת חיים בפרספקטיבה של התקופה בה נוצרה.
מוסיקה היא מילים בלתי נשכחות:
All The Lonely People, Where Do They All Come From? ("אלינור ריגבי")
"התבואי אלי הלילה/ כבסים כבר יבשו בחצר/ מלחמה שאף פעם אין די לה/ היא עכשיו במקום אחר" מה מעורר כאן ריגוש ראשוני – הצליל או המילה? קולה של חוה אלברשטיין או מילותיו של יהודה עמיחי?
מוסיקה של מטפורות כמו "סם החיים" או: "להרגיש בעננים", "קצב החיים", "טובה לגוף ולנשמה". "התגלמות אלוהית", כאלו שבאות במקום דברים שרוצים לומר ומתקשים לנסח. מישהו אמר: מוסיקה טובה גורמת לך להתגעגע למקום שלא היית בו אף פעם, או נדמה לך שהיית בו – מעין תחושת דג'ה-וו, והתשוקה הזו להרגיש בדיוק את התחושה שהוא עורר.
.בסרט – מוסיקה משנה את איך שאנו מפרשים סיטואציות מסוימות. סרט אימה עם סאונד ובלי סאונד – איזה הבדל! מה שאומר שלעיתים אנחנו הרבה יותר רגישים לשינויים במשמע אוזנינו מאשר למראה עינינו. למעשה: משמע אוזנינו משפיע על מראה עינינו.
ושפת המוסיקה: חאריס אלקסיו ודאלארס עושים לנו את זה בלי שנבין יוונית. אבל מדוע שירים בסינית לא מרגשים באותה מידה? זה הרי לא קשור לחוסר היכולת להבין את השפה. יש משהו יותר עמוק, תרבותי, אבולוציוני בחוסר היכולת להתחבר אל התווים והמלודיה של המוסיקה הסינית.
דומה הדבר ללימוד שפה. יש משהו שנטבע בשלב מוקדם הטבעה אבסולוטית, רב חושית. ישנם צלילים מסוימים שלעולם לא נוכל לשמוע, מסננים אותם אוטומטית כבלתי רלוונטיים, ולעומת צלילים שנוכחותם בסביבתנו מוכרת, נכונה, משמעותית.
ואחרי כל זה – מוסיקה היא סוג של ריגוש שאין לתרגם למילים. תנו לצלילים לדבר.