צליל בירן – קלידים, פסנתר, עיבודים, יעל בירגר – חליל צד, חלילית, אוקרינה. רמי שולר: כלי הקשה, תופים, מרימבה. עומר אביטל – קונטרבס, דני מגד – גיטרה.

היכל התרבות החדש בפתח תקווה. קיץ 2004. העיר מצדיעה לנחום היימן במלאת לו 70 שנה, מלחין, שהמוסיקה הישראלית לא הייתה מה שהיא בלעדיו. עלו ובאו זמרים שמזוהים עם שיריו. גם זמרת שמזוהה עם אבהותו. בתו סי כיכבה בערב הזה.  בלטו גם חני ליבנה האהובה במיוחד על נחצ'ה מאז התוכנית המיתולוגית "שירים עד כאן", ומאותה תוכנית גם מאיר בנאי.
גיליתי את עופר כלף הנפלא, שמזכיר בקולו את קובי אפללו. צמד הפרברים נישאים על שיריו של היימן כמעט כל שנותיהם. יזהר כהן הוא הנסיך-הרומנטיקן של שיריו.
ברשימה על "נחום היימן – המיטב". כתבתי שקשה להצביע על "ישראליותו" של היימן, אבל די מבחינתי לקבל את המלודיות האלה שעושות אהבה עם המילה העברית, במיוחד בקו המינורי, אבל לא רק. וכאן זה נחום היימן המאוד ישראלי, מהקיבוצניק והלאה.

כמה הערות: א. הסי.די מכיל 23 שירים לעומת 38 שמכיל ה-די.ווי.די. יש בזה יתרון לטובת הדי.וו.די ולו משום ששירים קלאסיים כמו "נחל התנינים, ו"שמלת כלולות", "חופים" (חני ליבנה) "שדרות בגשם", "בוא נפגש", "כמו ציפור מטורפת" (יזהר כהן) לא הגיעו לסי.די. מצד שני: איכויות הסאונד והבימוי של הדי.ווי.די אינן מכבדות את הכבוד שניתן לנחצ'ה היימן. חבל.
ב. גם על זה כבר עמדתי בעבר כשכתבתי על היימן: יש יוצרים שמסתפקים בהענקת נוכחותם לערבי הוקרה מסוג אלה. היימן מעורב כמנחה בקטעי קישור, בהזמנת הזמרים, בניצוח על קהל בשירה בציבור, בדואט על פסנתר עם המנהל המוסיקלי של הערב ואפילו בדואט עם בתו סי ב"ימינה ושמאלה". איטס טו מאץ'. הגיעה הזמן שיערכו להיימן ערב מכובד ומקצועי, כשהוא יושב בשורה הראשונה ומודה לכל המשתתפים. נחום היימן, גאון המלודיה, איש בעל קסם מיוחד, , אינו מנחה מקצועי, בטח לא זמר וגם בהנחיית שירה בציבור יש טובים ממנו.
ג. הייתי רוצה לשמוע עוד זמרים וזמרות מהשורה הראשונה מבצעים את היימן בערבים מהסוג הזה. חוה אלברשטיין, למשל, חסרה, וחני ליבנה לא תמיד מצליחה להגיע לרמתה בכל שיר ושיר. אגב, ליבנה היא זמרת מצוינת שנעלמה לי בשנים האחרונות, נתקעה עם הקריירה שלה, אולי משום שלא הייתה יצירתית דייה, לא התפתחה-נוהלה נכון. חני מצטרפת לאורי הרפז הגיטריסט המצוין מהפרברים לדואטים של "הגביע" (יהורם טהרלב) ושל "עוד חוזר הניגון" (אלתרמן) ד. חיפשתי רשימת שירים על הדי.ווי.די. אם מישהו מצא – גלה לאתר הזה.

 אהבתי את: הטונים היפים של יזהר כהן ב"לגעת במים לגעת ברוח" (איציק איינהורן) מהיפים של היימן ובערב הזה, את עופר כלף בשני שירים – "שובי בת ירושלים" (דודו ברק) ו"הדסה אסתר". סלסול מפתיע, עוצמה תחושתית מגיעה ונוגעת. אגב, איפה הוא נמצא היום?
סי, בתו של נחצ'ה שרה שני שירים המזוהים עם חוה אלברשטיין – "מרדף" של ירון לונדון (מלודרמטית מדי) "כמו צמח בר". טוב יותר הביצוע שלה ל"אני הולכת אלי" לפי לאה גולדברג.
"הפרברים" מעוררים את הערב בקלילותם היפה שופעת הדיאלקטים הפולק-לדינו-ספרדיים, בהרמוניה ההדוקה. מחרוזת נחצ'ה שלהם היא חלקת ארץ ישראל מרגשת. (פוגה קטנה, אילו כל האוהבים, תיבת הזמרה נפרדת, רק הד קולך, את ואני והרוח) "הפרברים" יחזרו בעוד שני שירי נצח של היימן – "שיר אהבה ישן" (אניטה וחואן) של נתן יונתן ו"ריח תפוח, אודם שני" של יום טהרלב, שירים שטבועים חזק בשירון המקומי.
מאיר בנאי טוען בשירת נשמה את "תפילת דייג" (נתן יונתן) בביצוע מצמרר. כמעט באותו טון הוא שר את "את שומעת" (נתן אלתרמן) וגם כאן מתחולל אגע מסעיר רגש. מעניק למילים עוצמות שנובעות בהתייחסות לטקסט – דרמטי אבל במינון המדויק. עומר אביטל מחולל  נפלאות  בקונטרבס (רק בדי.ווי. די) ב "תאורת חצר".
ההרכב שנקרא "קו ארבע" שמלווה את הערב לאורכו – אינו מתעלה בלשון המעטה.
שורה תחתונה: השירים של נחצ'ה היימן כבר רצים לפניו שנים רבות, הם ראויים להוקרה לא רק מעיריית פתח-תקווה. מה עם פרס ישראל? חוץ מזה, אם כבר הולכים על פרויקט כזה – אז ללכת עד הסוף. לא עד אמצע הדרך. (ראה הערות למעלה)