הקול הבתולי, הרפה, המגיע באינפוף שמאזכר אביב גפן, מנסה לצייר תמונת חיים – הבנאדם קם, מחשבות מתרוצצות בראש, דאגות בצד רצונות רבים – "אולי יקנו לך היום מה שביקשת", אבל כקונטרה לרצון הילדותי, מציע הדובר בשיר לחזור להיות בוגר ואחראי – "זכור מאין באת ולאן אתה הולך" (כהן ויתר על – ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון) וגם מתנחם בזה שנר מעל ראשו יאיר לו בחושך. כאן השיר יכול היה  להסתיים, אבל כהן לועס וטוחן ושוב הוא שר על רצונות שלא נגמרים ומציע לחפש "שעה אחת של אושר".

שרבוט די סתמי שאומר – הבנאדם רוצה ורוצה, אבל כל מה שהוא זקוק לו זה שעה של אושר. לא מתפעם מהטקסט הזה, שמנסה להגיד משהו ולא אומר הרבה פרט לאיזה שרבוט נדוש על החיים.

צליל אקוסטי, מנגינה יפה, קצב קורקטי, עיבוד שמנסה להעביר בפשטות את הבנאדם השר. את הטון הנוגה משהו. אבל זה היה יכול להיות  הרבה יותר מהוקצע (בעיקר הביצוע) הרבה יותר מלוטש. עינב כהן: זכור לאן אתה הולך ולפני מי אתה עומד: זהו שוק אכזרי. אין מקום למשהו פושר כמו הביצוע הזה. קח את הניצוץ המוסיקלי שיש בך ופתח אותו לאור גדול.