"מלאך שלום גילה לי נצורות" שרים "פשוטי העם", כשהם נישאים על מקצב הרגאטון, ואפשר לקחת את זה גם כמוסיקה חסידית מרקידה. פשוטי העם חוגגים את השלום העתידי, מציעים לי לא להיבהל מ"הצרות של היום"– כי אז "נשקע בתהום". האמת – נבהלתי. מה תהום? חיינו בלי שלום 60 שנה, ולא שקענו בתהום.
ו בקשר לחלום שהיה לכותב השיר – מלאך שלום גילה לו נצורות – ששלום עוד יהיה פה, כי אחרי הכל כל אחד בעולמנו – יהיה הגזע, הדת והלאום אשר יהיו – מתחיל כתינוק קטן ועירום. יפה. ומה קורה אחר-כך? – ילדים זה ברכה. מבוגרים לא כל כך, במיוחד מי שיצרו הרע גובר עליו.
לא קונה את האוטופיות השאנטית הזו (אברהם טל הגלגול הקודם) , לא רוקד עימה, לא מתחבר אליה. ואולי אני זקוק לכזה "מלאך שלום" שיבקר אותי בחלומי, ויבשר לי בשורות טובות. זה עדיין לא קרה. לא עושה רושם שפשוטי העם הולכים להביא אותו.
