אדריאן יאייס- פסנתר, ראול ברבוזה- אקורדיון, אזקוויל דאטיל- באס אקוסטי, פפי טביירה – תופים. המשכן לאומנויות הבמה.
נגן הפסנתר הארגנטינאי אדריאן יאייס מייצר מארג מוסיקלי שיש בו כמעט כל מה שרציתם בטווח שבין טנגו לג'אז. כשהצטרף בחלק השני של הערב נגן האקורדיון ראול ברבוזה – קיבלנו עוד מימד פיוטי בלתי נשכח בחיבור של הג'אז לטנגו. אדריאן, יליד 1960, הוא נגן טריו מובהק, שמנגן ג'אז בטאץ' לטיני מובהק, פסנתרן שהוא גם מלחין ומעבד, פתוח, יצירתי. מפגיש אותנו אי שם על אם הדרך שבין אסטור פיאצולה, מלחין הטנגו החדשני המהולל לבין טלוניוס מונק.
”יאייס הוא כמעט כל מה שאני מחפש לשמוע אצל פסנתרן, בלי קשר לז'אנר – קלאסי, ג'אז. מאלתר עם עומק ורגישות, בהקשבה, תכונות שהם מעל ומעבר להפגנת יכולות וירטואוזיות..
מה שהילך עלי קסם היה הדואט יאייס-ברבוזה. הם אינם מנגנים יחד לעיתים קרובות, ככה שהמפגש כאן היה נדיר בסוגו. כיוון ששניהם ארגנטינאים וגדלו על הטנגו של פיאצולה – אך טבעי שהם יזרמו ב זרימה מענגת.
הממתקים שהגיעו לסיום: "אלפונסינה והים" ו"ירושלים של זהב", לידיעת מעקמי העף – מעולם לא שמעתי את השיר הזה מנוגן כמו ע"י יאייס את ברבוזה. מעולם שירה של נעמי שמר לא נשמע כל כך פיוטי ואצילי.
ברבוזה, ממוצא אינדיאני, יליד 1938, (מדינת גיאנה שבצפון ארגנטינה) בן למשפחה מוזיקלית, החל לנגן כבר בגיל שבע ונחשב ל"ילד פלא" כבר באמצע שנות ה-40 של המאה הקודמת. ברבוזה למד את רזי סגנון ה- chamame (מוזיקה עממית שמקורה בצפון ארגנטינה ובברזיל שנוגנה בעיקר ע"י תושבים ממוצא אינדיאני). כבר בגיל 12 הקליט ברבוזה עם נגני צמרת ארגנטינאים ובשנות ה -60 וה-70 – נמנה על שורת כוכבים איכותית כ מרסדס סוסה וחוזה קרראס. בסוף שנות ה-80 העתיק ברבוזה את מקום מגוריו לפאריז, משם המשיך קריירה מצליחה במיוחד.
ברבוזה המנגן באקורדיון דיאטוני היום הוא מבוקש במשבצת מוסיקת העולם בשילובי ההשפעות – טנגו, מזורקות, ואלסים, אינדיאנית.
על נגינת האקורדיאון שלו אומר ברבוזה: "כל פעם שהקורדיאון שלי מפיק צלילים, זו לא רק מנגינה אלא תחילתו של סיפור, ורגע של שתיקה הוא כמו נשימה מהאוויר הממלא את העולם. מאבותי למדתי כיצד להפוך את האקורדיון לתוספת טבעית לנשמה שלי שאינה זקוקה למלים כדי להביע את עצמה"
