מה שנותר בליבו מהמפגש ביניהם – מבטה העצוב. המבט העצוב כריגוש מתמשך, כהוויה שממשיכה להפעים, כיישות רגשית בפני עצמה ללא תנאי: "גם אם לא ניפגש או נתרגש שוב, מבטך העצוב יישאר קרוב".

אבישי כהן בסינגל הנושא של האלבום. אמת פסיכולוגיסטית שכזו. לפעמים די במבט,ועדיף עצוב, כדי להשאיר את המומנטום חי וקיים. ריגוש הוא עניין של רגעים. הסכנה היא שיחלוף, וזה קורה הרבה בפגישות של עיניים. אבישי כהן מצליח להפוך אבחנה דקה לשיר יפה. מושר בטון נוגה, סולם מינורי, לחן ראשוני, טון שלא מנסה להתייפות, להיות "זמר", מתרחק משאון הפופ והרוק, נוגע בפולק אקוסטי. התזמור (קצב) נשיפה (טרומבון) נכנס בהמשך ומוסיף מימד למלודיה. כהן הלא ג'אזי מחזיר את השיר העברי לקווי מתאר מרטרוספקטיבה של הזמר העברי, מאז שנשם את נשימותיו הראשונות על אדמת הארץ. חוזר לפשטות היפה.