משתתפים: רמי פורטיס, גיל סמטנה, עידו אגמון, יובל שפריר, אבי ליבוביץ'
שירים: פרנצ'סקו, מתחיל, יער, אצבעות, משלחת, ז'אק, דג, אוטוביאנקי, סוכריה, אומרים, נעליים, חימושני.
ישבתי שורה שנייה ופשוט נעצתי בו מצלמה. כשפורטיס בפעולה, חייבים מצלמה. הייתה לי. האיש הכי פוטוגני בעולם – כשמדובר בתיאטרון רוק. איש אלף הפרצופים. איש תיאטרון מהמם, בלתי צפוי. הוא עצמו מודה שהוא ביישן. ביישן? אני מאמין לו. אבל על הבמה פורטיס וביישן לא הכי מסתדרים לי. ארצה לפגוש גם את מיסטר הייד…
קודם כל שאלת תם: האם פסטיבל ג'אז (ככה כתוב על התוכניה) הוא גם פסטיבל רוק? תופעה של ימינו? יכול להיות שמישהו שממונה על ההגדרות בעיריית תל-אביב לא מבחין בין הז'אנרים, או שהוא החליט שלא נורא אם בפסטיבל ג'אז יהיה גם מופע רוק אחד. כי הרי פורטיס וג'אז אינם דרים בדיוק תחת קורת גג אחת.
הלאה: הבטיחו מופע המורכב משלושה חלקים – "התדר" (אימפרוביזציה שהוקלטה כמוסיקה למחול) "קטעים נעלמים" (רצועות של מוסיקה ניסיונית פרי דמיונם של פורטיס והלהקה) ו"חימושניגיגי" (מיני אופרת רוק העוסקת באשליה של ישראל הדמיונית) בסוף עלה פורטיס ואמר משהו שזה לא הכי עבד, ולמה לא ללכת על מבחר מהשניים החדשים + חימושניגיגי.
לגבי החדשים – אני עם פורטיס במאבקו הצודק נגד תחלואיה של החברה. השירים שלו הם הדבר הכי שפוי שאפשר לשמוע בימים אלה במדינה שראוי להשכיב על ספת הפסיכולוג הלאומי.
כבר כתבתי על הדיסק, אבל לראות את הביצועים מפורטיס על הבמה – זוהי התנסות שכמותה יש אחת ויחידה ברוק הישראלי, ואני לא אומר ברוק העולמי ,כדי לא להכניס את עצמי לסופרלטיבים שאינני יודע אם יש מאחוריהם כיסוי.
לגבי אופרת הרוק, גם אחרי שראיתי את הביצוע הבימתי עתיר הפיאות הסינטתיות, אני מחזיק בדעה שהפוטנציאל של הקטע עדיין לא מומש דיו. פורטיס עם היכולות שלו יכול לעשות מחזה מוסיקלי מרטיט. ב"חימושניגיגי" הונחו היסודות. עכשיו צריכים להקים את הבניין.
פורטיס בפסטיבל גאז תל-אביב
