לסגנון של הזמר-פסנתרן מייקל פינסטיין קוראים "טרדישיונל פופ", בלדות סלואו בעיקר, מתמחה בסטנדרטים של גדולי מלחיני המוסיקה הקלה האמריקנית (גרשווין, ברלין, זונדהיים). רומנטיקן להחריד ששר בקול גבוה, רווי געגועים. פיינסטיין בחר הפעם ב"ספר השירים" של המלחין הפורה מייקל ווב שגם מלווה בפסנתר. את DIDN’T WE הוא שר ברגש עצום. מוסיקה לפי פינסטיין זה "סולם רגשי" די אחיד, כמעט ללא קצב וסווינג. רק בשיר הרביעי "אפ אפ אנד אוואיי" המוכר מ"המימד החמישי", פיינסטיין שר בקצב בוסה נובה רך, עיבוד מעודן שאף הוא מדגיש את מילות האהבה בשיר, אבל חסר עומק פרשני. נוסחת הגעגועים + עצבות המינורית שעוברת לכול אורך הדיסק, ובאיזשהו מקום זה מתחיל להיות מונטוני. הבחירה בשירים של ווב במקום בתמהיל יותר מגוון היא בעוכרי הדיסק הזה.
