כל ראפר מקומי שני הופך נביא זעם, רועה רוחני ומטיף בשער. והפעם: שי 360 בתפקיד ראש שבט אפריקאי שרוקד את ריקוד השבט בתנועות קצובות היטב וביללות ישראליות, אולי כדי שנחוש מה זה להיות פראי אדם בג'ונגל או כמאמר השיר "כבשים עיוורים אחרי העדר". ראש השבט קורא ל"אחיו" ומודיע קבל המון ואספסוף, כי הנה הוא בא בקצב שיזיז את האומה וכי רק אהבה תיתן הכוונה לנפש טועה, מכניס את הנפש למילים, את הרגש למקצבים. ושהעם שאליו הוא קורא – יחדל מדרכיו הנלוזות ("לאסוף נכסים!") לפני שיהיה מאוחר מדי. ורק שיענה לו.
ככה: אפשר לרקוד וליילל כמו שבט אפריקני, אבל באשר לראש השבט, אני לא בוחר את שי 360. לא מאמין לשיר הזה  ממש כמו שאני לא מאמין לאף פוליטיקאי מקומי. יש תחושה ששי הביא את האוונטה לראפ, ואני לא הכי מסתדר עם אוונטות. מצד שני, לא איכפת לי לעוף עם הקצב המטורף והמלהיב שיש כאן. להתחפש לאפריקני. הרי בתוך עמי אני יושב.