מסחרוף עד מוניקה סקס

תל אביב חוגגת 100

כיכר רבין
3/5

ברי סחרוף "היום יום הולדת", מירי מסיקה: "תנו לנו יד ונלך", שלמה גרוניך ומתי כספי: "ציור", אלונה דניאל: "על גגות תל-אביב", מוניקה סקס: "מכה אפורה". דני רובס ודנה אינטרנשיונל: לא נרדמת תל-אביב.

אירועים המוניים מלחיצים אותי. לא תמיד אני מבין מה הראש של זמרים טובים להתייצב בכיכרות ולנסות לשלהב את ההמון, ואז מזכיר לעצמי שאין כאן ראש אלא כיס. כלומר החיבור בין הראש לכיס. בוכטה של כמה עשרות אלפים טובים מסדרת את הראש עובד בכיוון אחד, ואשרי וטוב לו לכל מי שכתב שיר שבתוכה מככבת תל-אביב.
ומה עם הכבוד? מזמינים אותך להופיע בפני המון של אצטדיון, זה שבשבילו חסמו רחובות, הקימו מגדלים באוויר, הרימו תזמורת פילהרמונית וזובין לגובה שלושים מטר. תסרב?
אירועים המוניים מלחיצים אותי. למה להסתכן על שיר אחד עם ברי סחרוף ממרחק 200 מטר דחוס כמו סרדין, כשאני יכול לקבל אותו ממטר עם עשרים שירים על בירה צוננת? התשובה טמונה בפיצוצי הזיקוקין שעפו מעל הראש שלו כשהוא שר "היום יום הולדת" לתל-אביב ועוד זכה לחטוף צעקות של מפגינים שבאו להפריע לראש העיר לשאת את נאומו הקצר כמחאה על חיסול אוסישקין (המגרש של הפועל)
ומירי מסיקה בשמלה ירוקה ארוכה שעלתה לשיר "תנו לנו יד ונלך" (כן, שיר על תל אביב של שיירת גמלים ורחוב הרצל בלי כביש ומדרכת) רק כדי שנוכל לשפשף את העיניים ולשאול האם אנחנו רואים מאחוריה, כמו עולה מן האוב, את הזמרת המקורית של השיר (1973) – אירית דותן. ואם אכן זו הייתה אירית ולא ולא חלמנו חלום, למה לא אפשרו לה את הכבוד – עם כל הכבוד למסיקה – לשיר את כל השיר? הא הבימוי, הבימוי. כאילו קול מן העבר. הבנתי.
ושלמה גרוניך שהורם על פסנתר לבן והופרד מרחק בל יגושר מעמיתו מתי כספי כדי לשיר "ציור" עד כדי כך שנאלצנו לחפשם על רקע שקופיות של ים כחול. לפחות הציור הזה.
ואלונה דניאל שהתרוצצה שם על הבמה בלי סדר ומטרה, כשמכל גג נדמה לך צץ או לא צץ זמר שמנסה להתחרות איתה על השיר "על גגות תל-אביב". נו טוב, בשיר על גגות – הגיוני שתהיה התרחשות על גגות. רק לא חשבו על אלונה, שהלכה לאיבוד בין הגגות והמגדלים. עעד לגגות הגיעה קולם של זמרי האופרה במחרוזת קטעים למתחילים, אלא שאז הגיעו חבורה של רעשנים עם דגלים אדומים היישר מיציעי בלומפילד, וזו לא הייתה כבר הפגנה נגד ראש העיר. חלק מההצגה. מי ניצח? אל אל הפועל. אל אל הפועל. הפועל עולה, הפועל עולה הפועל עולה. מה עם מכבי?

מעונבת ומסודרת התייצבה מוניקה סקס על הבמה. תשאלו מה עושה מוניקה סקס בחגיגות 100 לעיר תל-אביב? הרי שום שיר שלה לא הכי מתאים לזיקוקין. ובכל זאת, מי שקרא את "מכה אפורה", מצא שיש שם תל-אביב. על ההיא שהציעה לו לשכור שירה בדרום תל-אביב, לחיות מדקה לדקה וגם לחתום בלשכה, אולי בסוף ימצא איזה נושא לכתיבת שיר. האם ראש העיר האזין לטקסט? הרי מדובר בבטלנים גמורים. עם שיר כזה לחגוג 100 לתך-אביב?!
אחרי שיר המשוררים הבטלנים של מוניקה, ראינו דני רובס על מסך ענק שר "לא נרדמת תל-אביב". איפה הוא היה? למה העלימו אותו? הוראות במאי: כדי להראות שאמנם העיר לא הולכת לישון צריכים משהו תוסס יותר מאשר רובס. למשל: דנה אינטרנשיונל עם 200 רקדנים, שפזזה את דרכה אל עבר הלילה הצעיר. כיכר רבין צהלה ושמחה. קצר מדי, מבוים מדי. ומי שהגיע לחגוג ספונטנית, מצא בשעה לפני 11 לפני חצות במה ריקה. אני שמיציתי – מצאתי עצמי נלחץ בתוך ההמון הדחוס, מחפש אוויר לנשימה. יום הולדת שמח, תל-אביב.
תתל אביב חוגגת 100 בכיכר

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן