פולארקרייס 18 הדליקו את הדמיון, מכריזים דפי הפרומו. אינך רק שומע. אתה יכול גם לראות, להריח ולעיתים גם למשש. לא הייתי נסחף להטיל על הלהקה הגרמנית כל כך הרבה התחייבויות. מה שבטוח: לגרמנים יש פה קיטש מחניף אוזן. יפהפה!
שימו אוזניות: לא תאמינו איזה צליל יחלחל לראש. פופ שמיימי, מוסיקה אקסצנטרית, יורופופ, תזמורים בומבסטיים, פופ אווירה של קולות גבוהים, מלודיות חלומיות וצליל אלקטרוני. "צבע השלג", אלבום שני, הכולל את הסינגל Allein Allein. תקשיבו ל-Rivers Loves The Ocean. חמש ומשהו דקות של סאונד ניו-אייג' מקסים וממכר. קולות מלאכיים גבוהים, פסקול סימופני עוטף. הזייה בהקיץ. מי שאוהב קיטש מעולה – זה קטע שובה בקסמיו. האווירה הזו אופפת את הדיסק מפתיחתו בקטע Tourist, קולות גבוהים שכמו מכילים את צער העולם, מנגינה קסומה בשילוב קצב משדרג. על Allein Allein, אלקטרו פופ מלודי קצבי נשמע כמו המנון המונים לאצטדיוני הכדורגל.
Prisoner הוא אופרה אחרת – קטע מתוזמר לכלי נשיפה, קול רך כשל ילד, יורופופ שבעים מתוזמר מורכב ומאתגר.

Untitled Picture נפתח בנגינת פסנתר לירית כאיזו אוברטורה לפסקול סרט רומנטי, ואז מגיעות ההרמוניות הקוליות האלה ומרימות אותך על ענן (פרסומת לחברת תעופה?) The Colour Of Snow מחזיר לקרקע – פופ קצבי מהיר, קולות שמתמזגים יפה בדאנס אלקטרו-ביט. בנוי יפהפה. מלודיה מקסימה. 130/70 מחזיר לאיטי ההרמוני-הזוי-תחושתי.
Happy Go Lucky נשמע מאוד לא "הפי", צליל נוגה של עצב עמוק. יפהפה. סיכום: צבעי שלג שעדין לא שמעתם, ראיתם, מיששתם, הירחתם.