הבנאדם משקר לה. שר לה רק "מילים שמחות" ואת תחושת הכאב האמיתי – מסתיר מפניה. נע בין שקר לאמת היא לא תדע אם צוחק הוא או בוכה. רק הוא ידע – אם טוב לו או רע לו. וכל זאת למה ומדוע?
לפי גיספן – "כמו בתיאטרון הלב מוצא מסכות לרגש" אם מטפורה – למה להרוס אותה עם "כמו בתיאטרון" – רק כדי שזה יסתדר מוסיקלית. יש לך הברקה – שתישאר הברקה. וגם "חי ושר את חיי למענך" נשמע כמו בית משיר ים-תיכוני טיפוסי. לא מתאים לכאן..
רק הבית השלישי נראה כבית הלא המרוח היחיד שעליו אפשר לבנות שיר ראוי לשמו: "אני שר בחושך והלב פורש כנפיים/ אני שר את הכאב וצוחק עד השמיים/ נע בין שקר לאמת בשניהם נוגע/ ואם טוב לי או רע לי רק אני יודע" זה יופי של בית. חבל שלא כל השיר כתוב כמוהו.
ה"עממי התורכי" אכן נטוע במחוזות העממי, לחן צנוע, קול מאונפף, טון מאופק, שיר קטן, מוסיקה שורשית, העיבוד פונקציונאלי יפה. "מונו" אולי הרים למעריצי סרנגה את רף הציפיות, אבל השיר הזה הוא משהו אחר – תערובת ים תיכונית מעניינת הרבה יותר ייחודית – בקונטקסט של עירובים מקומיים.
שלומי סרנגה ההופעה
7 Responses
מקסים
טקסט ענק, גאוני ומרגש !
מתאים לקול ולטונים של שלומי סרנגה.
הלחן קצת יבש ולא זז לשום מקום, אבל לא נורא. שיר טוב
מושיקו אתה מסכן,תגובת שעמום חסרת תועלת.לך ליעוץ דחוף אתה פשוט שרוט.
שיר מיוחד של זמר גדול
מושיקו – אתה טמבל. תנחומיי.
נחמד מאוד
אהבתי את הביצוע של סרנגה ל-"את תלכי בשדות". אבל האמת היא, שסרנגה הוא זמר גרוע, כמעט חובבני, שאם לא היה לו שם מעניין וחיבור חד פעמי עם מושיק עפייה של אז, לא היינו מתייחסים לחנטריש הזה, שגספן האידיוט היקריץ לו איזה טקסט. אידיוט, אידיוט, אבל הוא יודע לעשות כסף מהטימטום הזה.