פאולו פרסו Paolo Fresu – חצוצרה, פלוגלהורן, בוב פרה Bob Fera – גיטרה אקוסטית וחשמלית, פאולינו דה לה פורטה Paolino Dalla Forte – בס, סטפנו בניולי Stefhano Bagnoli – תופים
כשאומרים "חצוצרן איטלקי" מתכוונים בדרך כלל לאנריקו ראווה. אחרי הערב על בימת הג'אז של פסטיבל ישראל באולם "שרובר" בתיאטרון ירושלים צריך ללמוד להגיד "פאולו פרסו הוא חצוצרן-על איטלקי", והייתי גם לומד להגיד בוב פרה, נגן הגיטרה מרביעיית השטן האיטלקית.
הצצה לביוגרפיה של פרסו מלמדת שאנריקו ראווה גילה אותו בקורסי קיץ למוסיקת ג'אז שנערכו בסיינה בתחילת ה-80ראווה היה אז הרוס מהיצירתיות, מהטכניקה, מהכישרון של החצוצרן הצעיר, שבמהלך עשר השנים הבאות הפך לנגן ג'אז בכיר בסצנה האיטלקית המופלאה (אנריקו ראווה, סטפנו בולאני, אנריקו פיירנונזי, סטפנו דה בטיסטה) יחד עם החמישייה שלו. כעבור שנים פרסו כבר משמש מורה באותם קורסי קיץ בסיינה שבהם התגלה ע"י ראווה.
פאולו פרסו נגן אקלקטי, לא נעול על סגנון, אוהב פיוז'נים, הוא למד הרבה מצ'ט בייקר אבל בעיקר – מיילס דיוויס. פרסו הושפע כמעט מכל מה שאומר מייילס דיוויס, בעיקר מהחמישייה הקלאסית שלו בשנות החמישים.
עם הרביעייה הזו הוא מתנה אהבים. הנגנים יצירתיים, מוסיפים הרבה משלהם, במיוחד הגיטריסט הנפלא בוב פרה, מפרים זה את זה, מנגנים בחדווה יצירתית משותפת, כמעט טלפתית. לפרסו ולפרה תקשורת מיוחדת. הם מאלתרים זה מול זה ומפיקים צלילים ואפקטים מסונתזים מיוחדים. אין כאן סגנון אחיד. רוב הקטעים בערב מקוריים. מהג'אז האוונגרדי, לפאנקי וגם המסורתי. פרסו הוא קודם מוסיקאי ונגן מודרני, נותן לעצמו חופש מוחלט. על הבמה מונחים הרבה אביזרים אלקטרוניים, לפעמים קשה להבחין מה הן המניפולציות שפרסו ופרה עושים, אבל אין כאן גימיקים, הצלילים הם חלק מעולמו העשיר של פרסו שנע מהפאנקי האנרגתי המחויך ללירי הרציני.
כשפרסו מנגן, מבינים מה הדליק את ראווה. טון נקי, חזק, מיוחד מאוד גם בקטעים השקטים, שליטה פנומנאלית בכלי. באחד השקטים הוא מעמיד עצמו למבחן נשימתי בלתי נתפס בנגינה ארוכה של צליל ללא הרפיה, אבל פרסו אינו נגן של מחוות כאלו ואחרות. הוא שקוע בג'אז יצירתי ממדרגה ראשונה במלודיה, בקצב, באלתור בניואנסים. כמה חבל שאין הופעה נוספת.
פאולו פרסו ורביעיית השטן
