מלאכית ירדה משמי צרפת. הגימיק האופראי הפסואדו קלאסי שכבש עולם. לקראת שובה של אמה שפלן שלפתי את Carmine Meo מהמדף. שנים שלא שמעתי את הדיסק הזה. האמת? – ואללה. ב-1997 ידעו לעשות קיטש. רבים שאין להם מושג במוסיקה קלאסית, ראו בדיסק הזה – פסגת המוסיקה הקלאסית. מבחינתם הם צדקו. את שוחרי המוסיקה הקלאסית הם הפילו מצחוק.
אמה שפלן נשמעת כאן כזמרת האופרה הכי קטשית (מלשון Catchy) והכי קיטשית (מלשון kitsch) בהסטוריה. Carmine Meo הוא התצוגה המפוארת של הקול הנוסק של הזמרת הצרפתית בתזמורים סוחפים ברמיקס לא יאומן באיטלקית ובלטינית.
שפלן מתכוונת ברצינות כשהיא שרה את ההימנונים האלה. תקשיבו ל- Spente le Stelle. מבטיח כניעה אמוציונאלית מיידית ללא תנאים. מכירים את "אאידה" של ורדי? הקטע הזה בהחלט נוגע בטריטוריה של ורדי – כולל צליל מקהלתי גותי שלוקח את שפלן לשחקים. Cuor senza sangue (לב חסר דם) לוקח לפוצ'יני.
לחצו בשלט מס. 7 Reprendo Mai Piu – שיר על אובדן גדול. צערה האמוציונאלי מגיע ממקומות אמיתיים.. טווח מפיל. עוצמות, ניקיון, עושר קולי נדיר. הפקה שעושה מהסופרן הקריסטלי המדהים מוצר נהדר של האינסטנט המודרני באמצעות ביטים רכים. ובקיצור: גם אם אינכם אוהבים אופרה, אמה שפלן תעזור לכם להתקרב אם לא להתאהב. מישהו הזכיר את שרה ברייטמן? הייתה רוצה.

אמה שפלן – Spente le Stelle