קחו אותה. היא תיקח אתכם למקומותיה הקסומים. מי ששמע הקודמים של רגינה ספקטור, גם היה בהופעה שלה בבארבי 2007, יבין שהמעין שלה ממשיך לנבוע. אלבום לכיד. קוהרנטי, למרות  שארבעה מפיקים היו איתה בתהליך. העיבודים פשוטים. נותנים לשירים לדבר. המנגינות מרנינות. היא אולי נשמעת כמו שתיים שלוש זמרות. אבל היא מיוחדת במה שהיא-היא, רגינה ספקטור.

כבר כתבתי את זה בעבר: יש לה כמעט את כול מה שמחפשים בזמרת. הקרבה האישית לשיר, היכולת לקרב את המאזין לאינטימיות שלה, הטיפול התיאטרלי בכול טקסט, שינויי הטונים. לוקחת לכיוונים לא צפויים, זמרת של צבעים עזים , מוסיקלית להחריד, והפסנתר שלה מצלצל נפלא.

"מלנכוליה עם חיוך", אמרה פעם רגינה ספקטור על הרוח הרוסית המנשבת בשיריה. זה בדיוק האלבום הזה. קל-כבד, פואטי, ביזארי. מיוחד. קליט ומאתגר. פשוט ומורכב. אמנית בשלה. קול בהיר, אקספרסיבי. שרה את תוככי ליבה.

No one laughs at God in a hospital
No one laughs at God in a war
No one’s laughing at God
When they’re starving or freezing or so very poor

But God can be funny
At a cocktail party when listening to a good God-themed joke, or
Or when the crazies say He hates us
And they get so red in the head you think they’re ‘bout to choke

וגם "שתי ציפורים" – מנקודת המבט שלה, הקצבי-מלודי, עיבוד מקהלתי נוסח סווינג-סוינגרס.

Two birds on a wire
One tries to fly away
And the other
Watches him close
From that wire
He says he wants to as well
But he is a liar

I'll believe it all
There's nothing I won't understand
I'll believe it all
I won't let go of your hand

אלבום ההמשך ל – Begin to Hope שיצא ב-2006 מהזמרת ילידת רוסיה, שיוצרת מניו-יורק. היא הזמינה 4 מפיקים מוכרים מאוד לצורך האלבום, אבל הצליל והאווירה מעידים על יצירה מאוד לכידה.

"לצחוק עם" – שיר פסנתר שקט יפהפה. רגינה שרה בטון חמצמץ-מתקתק. בהבלטת רגש מדויקת.

"המנון הדאנס של השמונים" – עוד שיא באלבום. האם אני שומע מעין סלסול "ישראלי" בשיר הזה?

The Calculation –  טקסט מוזר על איך מחשבים אהבה במקרונים במטבח. החיוך ה"קולינרי" שלה. פופ אפ ביט. יופי.

ב- Eet ספקטור הזכירה לי את טורי אמוס. – שיר על תהליך היצירה. קצב מיד טמפו משחקת בקולה.

Blue Lips – בלדה אינטימית בעיבוד ובהפקה של ג'ף ליין. מבנה מיוחד. שיר על עימות של האדם  מול המציאות המפחידה.

השיר האינטימי  Genius Next Door –  סביב סיפורו של אגם שאומרים כי הוא מכושף. שיר פסנתר (פתיחה קלאסית) בעיבוד אווירה תחושתי הזוי, מלנכולי. שיר רגש שמהלכת עליך.

ועוד שיר אווירה מלנכולי מושר בטון כובש – Wallet – סיפורו של ארנק שנמצא. הרהורים של רגינה על האדם מאחורי הארנק, ואיפה היא בכל הסיפור ("לי אין ארנק, אני מחברת את כרטיסי בעזרת גומייה")

47 דקות, ואתה חוזר ברפיטים דחופים לשירים החדשים של רגינה. לקחת את הזמן. זה אלבום שגדל מהאזנה להאזנה.