כשבבל שרה אפשר לעמעם אורות. זה הדיסק השני שלה אחרי "טנטו טמפו" המאוד מצליח. מתאים למאוחר בלילה. הבת של ג’ואאו ג’ילברטו שרה רגוע-אלגנטי-עדין-מתקתק, אבל לא מתקתק מדי. קול רך, סקסי. הג’יין בירקין של המוסיקה הברזילאית. בבל מתרחקת מאקספרימנטים. לא היפ הופ ולא אלקטרוני. לא דחוף לה להיות מודרנית. העיבודים אקוסטיים, קלילים, פריכים ועשירים. הדיסק נפתח ב"בייבי", כיסוי לשיר ברזילאי נודע שהושר במקור ע"י ריטה לי. זה עושה חשק להמשך. בשירים שהיא שרה באנגלית כמו "כול יום שאתה מרוחק", ג’ילברטו קצת מאבדת מייחודה האינטימי. בכלל, סמבה ובוסה נשמעות תמיד יותר אותנטיות בפורטוגזית, וכבר בשיר הבא "קדה בג’ו" היא חוזרת למגרשה הטבעי. אבל גם השירים באנגלית, בסך הכול משתלבים באווירת היפה-רגועה של הדיסק.
