מגיע לישראל לשלוש הופעות

ניק קרשאו

0/5

כוכבי השמונים עולים מן האוב. גילברט או'סאליבן היה מבחינתי הפתעה. לא האמנתי שהוא עוד קיים. בהיכל התרבות בת"א התברר שזו אינה רוח רפאים.

והנה עכשיו –  ניק קרשאו (Nik Kershaw) מגיע לשתי הופעות במועדון רידינג ב –  6-7.10.2009. גם קרשאו חוזר מן השמונים.  כוכב פופ שמתנוסס על שערי מגזיני פופ (ה"בראבו" הגרמני). הייתי אז עורך מדורי הבידור ב"מעריב לנוער". הייתה דרישה לפוסטרים, צעיר יפה תואר, שיער מנופח, עלה על גל הפופ המסונתז של אותם ימים.

לא האמנתי שקרשאו ישרוד מעבר לתור הזהב שלו שהתבסס על להיטים כ – I Won't Let The Sun Go Down On Me, גם Wouldn't it Be Good, מתוך אלבומו הראשון  Human Racing וגם Dancing Girl, The Riddel ו-Wide Boy .

קראו ליוצרים-זמרים מסוגו "מסחריים", מאחר שסוג החומר שהציעו לא עבר את רף הפופ היטס.

את הקריירה החל קרשאו (יליד 1958, בריסטול אנגליה)  בשנות העשרה שלו בלימוד גיטרה. ב-1974 הצטרף ללהקתו הראשונה Half Ping Hogg אשר הסתפקה בקאברים ללהקת Deep Purple. מכל מקום, קרשאו לא הגביל עצמו להבי מטאל בלבד. אחרי שסים לימודיו בתיכון, הצטרף ללהקת ג'אז פאנק שנקראה Fusiona. הלהקה הוציאה אלבום אחד בלבד לפני שהתפרקה, וקרשאו חתם על חוזה עם MCA שבמסגרתה הוציא את סינגלו הראשון I Won't Let The Sun Go Down On Me שיצא בהוצאה מחודשת שנה לאחר הוצאתו הראשונה ןהגיע למקום השני במצעד הבריטי. Wouldn't It Be Good – הסינגל השני שלו הגיע למקום החמישי במצעד הבריטי. הקריירה שלו נסקה עד 1986, אז הוצא את אלבומו  השלישי Radio Musicola שנכשל יחסית לשני אלבומיו הקודמים. קרשאו החליט לקראת סוף השמונים לפרוש מהופעות, ועם זאת לא ויתר על הקלטות: ב-1990 הוציא את The Works. מאז כמעט לא שמענו ממנו, הגם שב-1999 יצא אלבומו 15 Minutes ועוד שלושה אלבומים במהלך שנות האלפיים שזכו להתייחסות חיוורת של התקשורת. מכל מקום, אלבומו הטוב ביותר של קרשאו עד היום נחשב The Riddle  משנת 1984. מאז עברו 25 שנה בהן התמסר לכתיבה לאחרים ולהפקות שונות, והנה הוא מגיע לכאן. סיבוב הופעות בעל אופי אקוסטי ואינטימי. "קצת חששתי מזה. הסכמתי להופיע בדובאי, מתוך תחושה – למי איכפת מה יקרה איתי בדובאי. חשבתי שאיש לא ידע על כך, ואז התברר לי שהאולם מלא באנגלים"

"כמעט הכל השתנה אצלי מהשמונים. אינני חושש לשיר בליווי אקוסטי. גם השירה השתנתה. היא פחות פומפוזית, יותר רגועה. האמת היא שהצליל האקוסטי הוא שהחזיר אותי לבמה"

 

 

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות