פופ ספרדי מתקשר היום לערוץ ויוה, ונדמה לי שגם כאן אפשר להבחין באיכויות. לדרקסלר זה אלבום שישי שבא אחרי FRONTERA. יש לו קול רומנטי רך, הוא יודע לקשט בפסנתר שופני ובקצב אורוגוואיי, והוא מנפק קצב ומלודיות מאוד ידידותיים לכל אוזן, בטח בארגנטינה. אין כאן משהו מהפכני. לא דאנס ולא רוק. דרקסלר עושה שימוש בגיטרה אקוסטית לצד חשמלית, במתופף רוקיסטי ובסימפולים, לא שם לעצמו גבולות, אבל במהות נשאר פופ ספרדי מיינסטרימי מחניף ומלטף
