חמש שנים בלי עוזי חיטמן. הזמן מעצים את האבידה, מגדיל את המיתוס.  עוזי חיטמן היה צריך לחיות כדי לדעת שהוא היה כזה. צהרי שישי של אוקטובר חם. מועדון צוותא. בועז פייפר עורך מופע לזכרו במסגרת סדרת מופעים שמעלה המועדון כמחווה לגדולי הזמר העברי.
זה נכון: שיריו של חיטמן ממשיכים ללוות את הזמר והתרבות המקומיים בז'אנרים שונים – שירי ילדים, ים תיכוני, שירי קודש ושירי חול. מסננת הזמן גם מבליטה את שיריו האיכותיים מה שמכנים נכסי צאן ברזל או "קלאסיקה". זה אינו המופע הראשון לזכרו, ויבואו עוד. התרגשות גדולה במעמד המשפחה, ויגאל בשן שנסחף וקרא להעניק לו את פרס ישראל. 

כמה מילים על עוזי  גם מתוך היכרות אישית: חיטמן היה התגלמות הצבר היפה. מיוחד, מעניין, חוש הומור, חיוך כובש. מהסוג שהיעלמו לפתע באמת השאיר חלל גדול, כי הוא גילם תערובת של אישיות חמה, אצילות נפש, עממיות כובשת וגם חיבור לארץ הזו על אנשיה.
מוסיקה: כאן זה מורכב יותר – גם במהלך הקריירה שלו, חיטמן לא הוזכר בנשימה את עם הארגובים, הרכטרים והשלום-חנוכים. הסיבה הראשונה, לדעתי, שהוא ניסה להיות יותר מדי "חייט פזמונים", כזה שמנסה לתפור לכול דורש, בכול סגנון. הוא היה ה"איש של כולם", כפי שאמרה פעם מרגלית צנעני בערב לזכרו.  סגנונות, עדות, מבטאים. חיטמן היה איש של חילונים ודתיים, של אשכנזים ומזרחיים, של חול וקודש, של ילדים (במיוחד) ושל מבוגרים. מי שפנה אליו, לא נתקל בסירוב. ההתפזרות הזו הייתה נדמה לי בעוכריו, וזו הייתה ללא ספק גם בעיה של קיום אשכרה. אם להתפרנס ממוסיקה – אז עד הסוף.

פייפר ערך מקבץ של שירים והזמין זמרים: לא משהו שחייבים לרוץ ולספר עליו. אהבתי את אביהו מדינה בחלק הראשון של "אדון עולם" – ללא ספק חידוש, והייתי רוצה לשמוע אותו נטו בשיר הזה לא בדואט (עם יזהר כהן) שהיה כשלעצמו מצוין. שמענו ביצוע תחושתי מרטיט של מיטל טרבלסי ל"מי ידע שכך יהיה", יגאל בשן התרפק יפה על "עכשיו התור לאהבה", דין דין אביב המצוינת התרפקה במופע אקזוטי על "מבולבלי" לראשונה מזה 29 שנים – אז שרה אותו בשירוויזיון של 1980 עם הוריה מוצי ועליזה אביב,  בהיותה בת 6. יזהר כהן שר מדויק את השיר שהתבסס חזק ברפרטואר הקלאסי שלו –  "ניגונה של השכונה". האחים צנחני זמרו משירי שלישיית "כמו צועני". ליאור נרקיס הודה לעוזי על "חתול רחוב" מהשירים הראשונים שלו כזמר.

חבל שלא הגיע משהו מהמוסיקה של מ"אשא עיני" – הדיסק שקיבץ את יצירותיו המשמעותיות ביותר המושפעות מהמסורת היהודית, החיבור שלו למקורות. ככה שעבר עלינו מפגש שגרתי לזכרו, מצעד זמרים כמעט ללא ערכים מוספים אומנותיים.

בהשתתפות יגאל בשן, ליאור נרקיס, חני נחמיאס, דין דין אביב, יזהר כהן, אביהו מדינה, אביבה אבידן ,האחים צנחני, מיטל טרבלסי, טל סונדק, בועז פייפר וילדי נווה-ירק. ניהול מוסיקלי ופסנתר: יאיר סתוי תופים: איתן איצקוביץ', אקורדיון וכלי נשיפה: סלעית להב, בס: יוראי אורון.

 שירים: רציתי שתדע, הילד הכי קטן בכתה (חני נחמיאס), אל תגעו באהבה, עכשיו התור לאהבה (יגאל בשן), מחרוזת שיר כמו צועני (האחים צנעני), מה חשוב היום, לילה בלי כוכב (טל סונדק), מבולבלי, תזמורת של ממש (דין דין אביב),, מי יד שכך יהיה (מיטל טרבלסי) לנצח בני, עוד סיפור אחד של אהבה (אביבה אבידן), מחרוזת שירי ילדים (מיטל טרבלסי, האחים צנחני, בועז פייפר), ניגונה של השכונה (יזהר כהן), חתול רחוב, לכל אחד יש (ליאור נרקיס), בארץ הזאת (אביהו מדינה) אדון עולם (אביהו מדינה יזהר כהן), נולדתי לשלום (ילדי נוה ירק)

אביהו מדינה ויזהר כהן – אדון עולם

אלוהים שלי – המופע בצוותא לזכרו של עוזי חיטמן 

אביהו מדינה ויזהר כהן – אדון עולם
חני נחמיאס, יגאל בשן, טל סונדק, האחים צנחני, דין דין אביב