זה שיר שאולי יסביר את מקורות הפרנסה הלא מאכזבים של הפסיכולוגים, המטפלים בדור הזה שאביב גפן כינה אותו "מזוין". נכה רוח, מסובך ומתוסבך. רעות יהודאי המוכרת מהדואט "דבש" עם ארי גורלי, בחרה לפתוח את קריירת הסולו שלה בטקסט שמצליח להמחיש מודעות לעימות עם זו שמשתקפת לה במראה, חוסר היכולת למצוא בה את עצמה.
הטקסט כתוב די שבלוני ללא ברק של פיוט, מהסוג הנדוש ששומעים אצל כל מאמן אישי שני – של קודם כל תהיה מבסוט עם עצמך. למשל השורה "אז מה הטעם לנסות לחשוף  עוד שכבות" אינו שירה, אלא מונולוג פרוזאי יבש. צליל אקוסטי, שירה שמוסרת דיווח עצמי, עיבוד פופ רוק, מעבר מלודי יפה, אבל הביצוע חסר במידה מסוימת ברק אישי ועומק.