המקהלה הגרגוריאנית של פרנק פיטרסון מגיעה כבר באלבום השביעי שלה, גם הפעם בקאברים לנעימות פופ מוכרות, ועם הדימוי המעצבן על העטיפה של נזירים לבושים בסגנון ימה"ב. עם כל המניפולציה –"מאסטר אופ שאנט" היא אחת הסדרות הנמכרות ביותר  בחנויות המוסיקה בעולם.

הנוסחה הכמו ליתורגית אינה משתנה מאז היא הגיעה לראשונה למדפים המוסיקה ב-1999.  תקציר הפרקים הקודמים: מדובר בפופ כמו-גרגוריאני שמתלווה אליו הילת מסתורין של נזירים . את הצליל אפשר לכנות   atmospheric ambient  אמביינט אווירה, פיוז'ן של פופ עם סגנון השירה הכוראלית, קולות שמיימיים, ויש יאמרו "מלאכיים" אבל גם גיטרות חשמליות. אם לא פותחים ווליומים גבוהים זה אפילו יכול להנעים ביום חורף, לשמש איזה רקע למשהו. פרנק פיטרסון המפיק של הצליל יציע לכם לחבוש אוזניות. הוא צודק. אפשר להינעל עם זה ממש כמו שאתם לוגמים כוס תה חם עם דבש. פיטרסון עסוק בלבחור שירים שיתאימו לקונספט המקהלתי. לשמחתו יש ים להיטי פופ שמתאימים לסולם גרגוריאני שלו – פיוז'ן של פופ ושירה הרמונית. אלא שכאן הבעיה: הצליל הקולי הוא בעל גוון אחיד עד שהוא הופך איזשהו פסקול מלודי כוראלי די מונוטוני המתנגן ברקע עם שכבת קיטש מעיקה וללא נשמה. מיצאו את הבדלים בין לד זפלין לדפש מוד. אין כאלה. נ.ב. הוספנו ברשימת השירים את שמות המבצעים המקוריים.