משפשפים את העיניים? ממששים את עצמכם? שרהל'ה שרון, "והפרחים לצה"ל", הכוהנת הותיקה של השירה בציבור, אשת השירונים הנצחית – במעוז הרוק התל-אביבי? ההיה הדבר או חלמנו חלום?
מה הבעיה? ענה המנכ"ל – לא פוסל שום ז'אנר. המוסיקה המזרחית היא חלק מהתרבות המקומית. כל עוד יש ביקוש – היכל התרבות יקבל בידיים פתוחות.
אני מעריך שתשובה מעין זו אני אקבל גם משאול מזרחי, בעליו של הבארבי. מעוז שמעוז הרוק. יהיה ביקוש – אהלן וסהלן. גם שרהל'ה.
עיינתי בידיעה: אולי יש בה משהו שלא הבחנתי בקריאה ראשונה, קומבינת העשור: שרהל'ה מארחת את מוקי וסאבלימינל. איזה הרכב חשמלי שמצטרף ומאתגר את שרהל'ה לקאברים. אבל אפשר להירגע. לא קרה שום דבר.
הידיעה גם מחדשת – שבעשור האחרון, פרצה שרהל'ה שרון אל "גרעין הצעירים" ומקיימת הופעות רבות גם במועדונים ודיסקוטקים ובשעות הקטנות של הלילה. יענו – הקאמבק הגדול. "גרעין הצעירים". ווט דאז איט מין? אולי תנועות הנוער – שבטח מטפחות שירי ארץ ישראל. ואולי מדובר בגרעין הצעירים ברוחם שמלאו להם כמה עשורים טובים.
תגידו בטח: מה אתה ציני. הרי השירה בציבור היא היא גרעין המוסיקה הישראלית. היא שמייחדת את העם שבתוכו אתה יושב משאר העמים. האמת: זה נכון, אבל יש עוד כמה דברים נכונים שמייחדים את העם הזה שהם נכונים, אבל אני לא מת עליהם. אחד מהם – שירה בציבור, עם כל הכבוד לשירה ולשרים. לא אוהב לשיר עם הציבור, בציבור, בקושי מחוץ לציבור. אני משאיר את זה למי שאוהבים.
שרהל'ה שרון מצטטת את אלכסנדר פן: " בכל פגישה מקרית –פורחת איזו תכלת" לפגישתי המקרית עם
והפרחים – בהחלט ל
בהשתתפות: זאב זוהר- קלידים, כפיר גרנות- תופים, סולנים מהקהל, מסכים עם מילים.
שרים ורוקדים, – 80 השירים היפים של ריקודי העם – אוסף ( מדיה דיירקט, 2001)
