סיכום ראשון של סיפור הברווזון המכוער הכי מסעיר של 2009. לפי הדיסק – מגיעה לגברת הסקוטית של כוכב נולד הבריטי שחלומה יתגשם.
12 בלדות. חג מולד שמח, מרי כריסמס. מאזינים ומאזינות. החג הזה אנדרו לויד וובר ימתין עם עוד אוסף שלו.בוייל תנצח אותו בכריסמס הזה בחנויות המוסיקה. תגיע עם האשוח ועל המזחלת של סנטה קלאוס. מי ש-300 מיליון צופים צפו בה ביוטיוב – תיקח את כל זמרי המיינסטרים בהליכה.. הקול שלה כולו לב. סטיב מק הפרודיוסר של האלבום, לא עשה לה מעקפים. הוא חתר הישר לשם. למרוגש הזה. למתקתק הזה.
גם אני פותח עיניים כמו השופט ההוא שנכנס להלם, כשהיא פתחה פה קטנטן ויצא לה I Dreamed a Dream ענק. לסוזן בויל יש קול דרמטי ענק שנועד לשירים האלה. שמיעתה – פנומינלית. הסופרן שלה כמעט מושלם. מה שהיא עשתה מ – Wild Horses של הרולינג סטונס זה סוסים מסורסים. לא רק הטווח הקולי – גם הרגשי. והאקצנט – כל מילה נשמעת כאילו היא זכתה לטיפול נפרד. לפי Cry me a River של ארתור המילטון הג'אזי במהותו היא אינה נופלת משום ענקית. ברייטמן, סטרייסנד, מידלר, סלין דיון.
היא שרה : You'll See של מדונה. מה אמרה מדונה אחרי ששמעה את הביצוע הזה? אני מת מסקרנות. והיא עשתה קאבר אלגנטי ומיוחד ל- שרה Daydream Believer של המאנקיז. גם שלושה שירים תואמי אווירת המולד:How Great Thou Art Amazing Grace ו – Silent Night. הראשון והאחרון בליווי מקהלה בסגנון גוספל.
מה הייתי לוקח לאי בודד? כמעט הכל, אבל הייתי נותן העדפה ל – The End Of The World של סקיטר דיוויס. יפה, יפה. אקוסטית בודדת. ריגושים. ההפקה המוסיקלית של סטיב מאק שמרנית משהו (שימוש רב במקהלת גוספל) אפילו לא נועזת. נדמה לי שניסה להשאירה בקווים המלודיים הנקיים שלה. בכך הצליח.
Wild Horses
