סיטואציית יחסים: הוא בעולמו העתידי, היא בעולמה העכשווי. הוא רואה אידיליה באופק, היא מרגישה שהוא לא איתה, שמאווייו לא אמיתיים, שהוא חי בעתיד במקום כאן ועכשיו – איתה. מרוב שהוא שם – היא כבר לא מקשיבה … אבל גם להגיד לו מה היא מרגישה – לא יכולה.

הטקסט פשוט, מעביר את נאראטיב תחושותיה.  המוסיקה – מעין שנסון. מקצב ואלס שלושה רבעים, צליל אקורדיון צרפתי בניחוח נוסטלגי. מאיה משעול שרה את השיר בקלילות נעימה, מספרת את הסיפור בלי מניירות, ללא מלודרמה, אבל תיאטרלית עם חיוך פנימי. לא לחן מודרני ומקצב מודרניים, לא ביצוע אולטימטיבי, לא הזמרת הנולדת לתוך קלחת המיינסטרים, לא הפקה עכשווית מלוטשת, אלא הפשטות האקוסטית היפה, התזמור המרוכך והמרכך הנוגע בסגנון הקברטי.

הוא מספר על היום בו נגיע רחוק

בעיניו כבר עכשיו מבריקות הצלחות

הוא מספר לי על זה, הוא נכנס לפרטים

ואני מקשיבה

כן יהיה זה נפלא

הוא מושך בידי

יהיה חופש ונופש ומה שתרצי

אם עכשיו קצת לא קל זה הרי רק זמני

וביחד נוכל..

אבל איך להגיד לו שזה לא אמיתי

ושהוא חי בעתיד במקום להיות איתי

ושאני רק רוצה שיהיה כאן באמת

ויגע בי כעת

הוא חזק ובטוח ומאוד שיטתי

הוא דוהר בראשו אך שוכח אותי

כשנגיע לשם יהיה זמן, את תראי

לאהוב כמו אז

אבל איך להגיד לו שזה לא אמיתי

ושהוא חי בעתיד במקום להיות איתי

ושאני רק רוצה שיהיה כאן באמת

ויגע בי כעת

ואני מביטה בו ויש אהבה

אבל עם כל מילה אני פחות מקשיבה

ולוקחת ושמה ראשו בחיקי

ופתאום הוא איתי

אבל איך…