רונית רולנד מוסרת דו"ח גלוי לב על מה שהוא מביא לה – בעיקר בעיות נפשיות. שלא תחשוב שיש לה מציאה גדולה, כי מה כבר יש לו להציע פרט לבלגנים שהנפש המפרפרת, העצובה וכואבת שרויה בהם. אין ספק שעם כל הכאב והציניות – יש כאן גם גילוי נאות מצידו –  עסוק יותר בבעיות של עצמה, חושף כל הקלפים לפניו.   
נדוניה היא מוהר, משהו חומרי שניתן בדרך כלל עבור הכלה ע"י הורי החתן לקראת הנישואים. מבחינה זו המושג מבטא אירוניה, כי למעשה מה שהוא מסוגל להביא לה זה בעיקר את הבעיות שלו. שום דבר שיש בו תמורה ממשית נאותה. אפילו גופו – פיזית – אינו מסוגל להכיל אותה.

רונית רולנד שרה את המנגינה העצובה בקול נוגה, עייף משהו, כמעט אחיד בטון שהולם את רוח הדברים. הצליל אקוסטי תומך בנאראטיב שלה. שיר אינטימי מדוכדך, לא מלודרמה, אלא מעין השלמה חסרת תוחלת עם המצב. שירה נוגה ללא קרן אור בסוף המנהרה. רולנד כהרגלה אינה פוזלת למצעדי הפזמונים, להחניף בלהיטים גדולים, היא נאמנה לתרחישים הפנימיים שלה והמוסיקה – בהתאם.

פרפורי לב/ פחדים מטורפים, שאלות שאין להן תשובות/ זאת הנדוניה שהבאתי לך/ מה כבר יש לי להציע/ את גופי המוכר והמנוכר/ את ידיי הקטנות מלהכיל אותך/את נפשי העולה כל לילה/ ומחפשת את עצמה/ מצילה את עצמה ונרדמת/ עצובה וכואבת/ זאת הנדוניה שלך/

הרהורי לב/ לילות ללא שינה/ ימים של כוונה/ זאת הנדוניה שהבאתי לך/ אתן לך את הכל לרגע/ את הזמן והאוויר/ את עיני שרואות ומלוות אותך//

את ליבי עייף מסוחרר/ מתרגש ולא נגמר/ מצילה את עצמה ונרדמת/ ענוגה ונואשת/ זאת הנדוניה שלך