הוא חוזר ממנה "מוצף במחשבות" – כיצד היא נבחרה "מכל האהבות", אותה יצליח לאהוב "ללא גבולות" גם "בלי לבכות" (למה? דווקא דמעות הולכות טוב בשירים כאלה) . ועכשיו בלב שלם "בוחר איתה לחיות".
"אותך בחרתי" – שיר סיום באלבום הבכורה של אביהו, לא ברור מה הן המחשבות ש"הציפו אותו". לפי הטקסט, זה רחוק להיות "הצפת מחשבות". במוסיקה, בטון – הרגש מדבר יותר מהשכל, וכל שנותר זה להוציא טבעת ולכרוע ברך. השיר של אביהו – מילים ולחן – די מוצלח בפשטותו הכנה, כי ב"שירי אהבה" אחרים שכתבו לו לדיסק (סהר חגי, למשל) יש תחושה של חריזה אינסטנט לא אמינה בנושא האוהב הדואב והסובל.
לא להאמין שבחור צעיר שר כל כך הרבה סבל- אהבה, לב מתפרע, גופו מתפרק, איבוד בתוך עצמו. תהרגוני, לא מאמין לשירי הדכדוך הלא מקוריים האלה מהסוג של "הולך לאיבוד" שניצן קייקוב עטפו בעטיפה דרבוקאית-אוריינטאלית. תוגת האוהב הלא אמינה מגיעה גם ב"להיות", וכשצריך את ה"להיות או לא להיות" – משתמשים בו, תודה לשייקספיר, אבל השיר נוטע שוב תחושה של חרזנים שסוחרים בדמעות.
מוסיקה: ניצן קייקוב מצד אחד, מלודיסט פופ שמצליח ללא בעיה להלחין כל אינסטנט וגם לתבל בקישוטים אתנו ים-תיכוניים. Henree  בשלן מוסיקה מקומי שעיבד שירים לא מקוריים מתורגמים והוסיף את מגע המכונות האלקטרוני הקצבי הקר שמוביל אל רחבת הריקודים. מספק את הקלילות הקצבית – כקונטרסט לשירי הסלואו הרגשנים.
ב"עדיין שלך" (של ליבי) – מילות אהבה בשתי אגורות שחוקות. אביהו שר – עד עכשיו לא ידעת מי אני. מעכשיו תקבלי בנאדם עם לב רגיש חבל לך על הזמן. עוד שרבוט על לא כלום.
"בשבילך" עוד גרסה להגיד: אני אוהב אותך. "בשבילך חוזר והולך תגידי לאן, תגידי איך" ובשביל שהדרמה הקטנה תהיה גם טיפה מלודרמה מוסיפים מה שנקרא רחמים עצמיים – בשבילה יגיע "בגשם שוטף … רטוב ועייף" לא להאמין שעדיין כותבים סרנאדות מופרכות כאלו.
עוד להיט במשב ים-תיכוני מלודי מחניף במנגינה ובעיבוד שנע בין סלואו טמפו לקצבי. תן לרגש ללכת במקום מילים בטונים הרכים היפים האלה. ביצוע טוב. עיבוד – מצוין.
במוסיקה הרומנטית, אביהו הוא הבן של שלומי –בטון, בהגשה, בסלסול. לא בדיוק המקרה של חוליו ואנריקה. אבל עדיין יש תחושה של זמר שעוסק-עסוק יותר בלהיט הסנטימנטלי מאשר באמת הצרופה.  
ההפקה המוסיקלית גם היא פסואדו משהו – מקשטים פופ דאנס באלמנטים אתניים פריכים מפנקי אוזן. אז מה? אביהו הוא כאן בשביל להישאר. אם אבא שלומי חשב על יורש, אז אביהו זכאי לרשת. רק שיתחיל לחשוב על חומרים – אם לא מקוריים יותר, לפחות אותנטיים, אמיתיים. שלא יתפתה למסלול הקל של מיינסטרים ים תיכוני לחאפלה, לחתונה, לסלולר. ושיסמוך יותר על כישרון הכתיבה של עצמו.