מישהו כתב שלפני צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק וקית' ג'ארט היה דון פרדמן. הוא צודק, כי יען כי פרידמן היה הפסנתרן הראשון שהצליח למזג בין הסגנונות של באד פאוול וביל אוואנס, כשהוא יותר סגנון ייחודי משלו. מי שיחזור A Day In The City מ-1961 או  ל – Circle Waltz מ-1962 וגם Flashback מ-1963 – יקבל הוכחות. הוא מסוג הפסנתרנים שעדיין כל פסטיבל ג'אז משתוקק לארח, במיוחד כהוא חוזר לטריו הוותיק שלו שניגן ב – A Day In The City.
פרידמן בן 75 מעלה את הידידים הותיקים לנגן "באדי אנד סול" ו"באד פאוול" (של צ'יק קוריאה) שלישיית ענקים במיטב המסורת. טריו ג'אז ברמה הזו גורם לך להתרווח במושב הסינימטקי וליהנות מאלתורים כמו פעם. לפרקים הם ניגנו פחות "ביחד", ובשלבים מתקדמים של הערב התחלנו לשמוע את הבס של צ'ק יזראלס מנהל דיאלוג עם דון פרידמן. אין לי שום ספק שנהגן הזה השתבח כמו יין משובח.
טריו ג'אז כמו שטריו ג'אז צריך להישמע. קולח, מוסיקלי, רהוט, סאונד יפה שנותן לאיכויות הצרופות להגיע. בקיצור: הטריו אינו מבייש את הטריו ההוא מלפני 46 שנה, ומי שיגיד אפילו עולה עליו – לא ממש אכנס עמו לעימות. בואו ננסח את הדברים אחרת: מדהים כמה השלושה עדיין מתקשרים ברעננות כזו אחרי כל השנים שהם לא ניגנו ביחד. straight-ahead בכל מובן גם בסווינג, גם בבלדות המעודנות.

Chuck Israels – בס, Joe Hunt – תופים, Don Friedman – פסנתר