ליד השם צ’ארלס מינגוס, הבסיסט האגדי, מופיע באנציקלופדיות הג’אז גם הטייטל "פסנתרן". את הסולו הזה הקליט מינגוס ב-1963, והצלילים "מסגירים" נגן שיוצר תוך כדי נגינה, עם טאץ’ הרמוני וטון עשיר שמצלצל נהדר. יש משהו "קצת אחרת" בנגינה של מינגוס, כשפיסגת הדיסק היא כבר בקטע הראשון "כאשר אני אמיתי", קטע של מלודיה מקסימה, מעברים מיוחדים. יש עוד קטע: "אוראנג’ היה הצבע של בגדיה" וכמה זה נשמע רומנטי. האם מינגוס פיספס קריירה של פסנתרן?
