בזאפה

עמיר לב

התו השמיני
5/5

לשמוע את הסיפורים שעמיר לב מספר בקולו המחוספס, יהלום גולמי. דמיינו בר אפלולי במקום זאפה. זרם מחשבותיו. זרמת מילותיו. אקוסטית בודדת. השיר נקרא "קנטינה". סיפור שמתרחש במועדון ב"ערב סגור", פגישה עם אחד שמוכר "שיניים לבנות" היא "רגליים מוגבהות עם פס בין האצבעות". אינו פוסח על מחאה סוציאלית: "עבד של חברת שמירה חיכה לי בכניסה, קשור לדלת, חי לפי שעה". מה שהוא אמר לו, מה שהיא ליחשה. מה שהוא (הכותב) חשב עליהם.
כבר כתבתי ולא איכפת לי לחזור: מי שהמציא את המושג "סטורי טלר", חשב כנראה על עמיר לב. אני הייתי מכנה את לב "פואט טלר" – משורר-מספר. עמיר לב, טרובדור התחושה האפלולית. מעלה אותנו על מסלול זרמי סיפוריו-מחשבותיו. ובדרך נושבת בריזה של פשטות יפה, אמיתית
לא שמעתי אותו בזאפה, אלא בצוותא, ראשית 2009. נדמה לי ש"קנטינה" לא הייתה ברשימה.
והנה באותו טון "פריז" – פריטה אקוסטית בין עייפה (התחלה) למבריקה (קטע סיום), שמיים כחולים בפריז, במלון ברחוב, בבר, "מה שנשאר ממך זה אני".
צליל אקוסטי נטו מבהיר את המילים. מחזירו לקווי מתאר ראשונים. למעשה, מקשיבים לסיפור של המספר הנישא על מנגינות פשוטות.
ועוד סיפור עצוב באווירה מסתורית. אישה מול הטלוויזיה בסלון. גבר עם נעלי התעמלות. ואנושקה הילדה. סיפור אירוני על פרדייס בקריות ועל אישה שמרגיעה את האנושקה שלה שאבא שלה יהודי. במלנכולי של לב אין דרמות. יש כאן עצב עמוק.
אני שומע את הקהל מצטרף ל"שש שעות". לא ממש מתאים לי עמיר לב בשירה בציבור. תנו לו לספר. יש איזה צורך אובססיבי אצל קהל ישראלי לשיר עם הזמר, לא חשוב אם זה אפי נצר או עמיר לב. תנו לו לשיר.  אז בקשה אישית: תנו ל טרובדור התחושה האפלולית לשיר לבד Losing My Life .
גבע אלון מצטרף ב"לפעמים אני מאושר", "אריה ורותי", "חבק אותי" ממשיכים עם סיפוריו, כשהוא מדבר אליה. "את יודעת העצב בא ועוזב". – האקוסטיות נשמעות תזמורת הכאב. צליל המפוחית שצובט מהבלוז על אריה ורותי. גם הדרום האמריקני קיים בשירים של לב. זה נשמע הוא, מכאן, לאו דווקא משם. שיר יפהפה. צליל הסלייד – מרגש.
גם ברי סחרוף כאן ל"עננים שחורים", "ג'ינג'יות" ו"כבוי" (וגבע  אלון מצטרף לסיום), "מארסיי בצהריים" – חיבור של אזמל רגיש ל"אין קץ לילדות"  של סחרוף. מתווספים ריגושים. שירים בתנועה, נטענים במתח דק.
אם הופעה אקוסטית – זה הדיסק הזה. לחבור לחספוס, לאווירה, לזרימת הסיפורים. לצליל הגיטרות הפריך. ריגושים. מאסט.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות