הבנאדם המבואס נזכר בגעגוע בשפתיים רכות, חיוך מתוק, צחוק תלתלים של בחורה ממושב בצפון, כשבחוץ יורד גשם. המוסיקה – פולק-קאונטרי נוסח ישראל, השירה והטון משום מה עשו לי אסוסיאציה של מושבניק שבשעות הפנאי לקח חוג לזמרה.אני בטוח שאיתי בלטר מספר סיפור שנוגע/נגע לליבו. הוא מצליח להבהיר את הפער בינו ובינה – "כשעצוב היא כותבת שירים ארוכים שרק היא מבינה", וגם … סוחטת לימונים "בלי רחמים" כדי לשתות את מיצם (לא חמוץ לה?)
בלטר שר כפי יכולתו, שזה במונחים של ליטוש מקצויעי חספוס  נעים, וגם אם נאמר שהיום זמר לא חייב להיות "בל קנטו" – בלטר הסינגר עולה כיתה אבל לא בבית ספרנו. ואבל יאמר לזכותו – שר  הכי אותנטי, כשהעיבוד וההפקה האקוסטיים מעניקים לשיר גוון פולקי יפה.  האם זה מספיק? לא בטוח.

כבר כמה ימים
אף אחד לא מחייך אליי
שתיתי הרבה
זה לא עזר לדברים
לעבור מעליי
לבד במיטה הגוף מבקש
אני לא מרשה לו לחלום
על שפתיים רכות
החיוך המתוק
של בחורה ממושב בצפון

אל תסדר לי מקום.