ג’אז במצברוח של סערה חורפית? ממש לא. זהו מבחר ווקאלי מלו-סנטימנטלי. למשל: הביצוע הנדיר האולטימטיבי של נינה סימון ל"נה מה קיטה פה". תקבלו חורף של פאב אפלולי מפגי לי של "קפה שחור" וצ’ט בייקר של "בורן טו בי בלו" בליווי פסנתר בלוזי. וכמו שלנה הורן שרה "סטורמי ווזר", זה הרדיו הישן והנוסטלגי של הארבעים והחמישים. אבל געגוע חזק לאי-שם מעורר קול האלט הרך והמסתורי ג’ולי לונדון ב"אראונד מידנייט". ודיאנה קראל מצדיעה לסגנון האינטימי ב"שדרות של חלומות שבורים". ואם להתרגש אז זה "פראית היא הרוח" בביצוע הלן מריל. רק בשביל הקטע הזה שווה לקנות הדיסק.
