החיים ביפו כפי שמצטיירים אצל דרור שוסטק הם משל לחיים של שני עמים. יחסים של קבלה-דחייה, על רקע רצון לחיות בשלום. יפו בת דודתו מתנהלת כמעט כמו היחסים בין היהודים ובני דודיהם. ריח כבש על האש, ריח טוב של ים שקיעה, אוטו שנפרץ, טלוויזיה במכולת שפתוחה על אל ג'זירה, וברקע – צה"ל שנכנס לעזה.
תיאור התבוננותו של התושב החדש בשכונה יפואית הוא מעין ציור אנלוגי למורכבות ולריבוי הפנים של החיים במציאות הישראלית. יפו מייצגת את הקרבה יחד עם הבחירה של הדובר לגור בה, והפריצה למכונית, וחלונה השבור – את הקושי והמורכבות של הקרבה הזאת. אותה דואליות קיימת גם בביצוע – הקול והמבט של הדובר – מאוד ישראלי. הקצב מערבי קבוע, הגיטרות בסוף השיר – בדיסטורשן, אבל גם מוטיב מזרחי (קישוט מיתרים אוריינטאלי ) אלה וגם אלה מייצגים  את – יפו, בת הדודה.
לחן פשוט, לא מחניף, לא קליט בכוח, אבל משרת היטב את הנראטיב. גם הביצוע המהורהר של שוסטק הוא פחות "זמר" ויותר מספר. שוסטק מדייק בתיאור התחושה הדואלית.

פעמון הכנסיה צלצל תריסר
מואזין קרא חצות
צה"ל נכנס לעזה
אני רואה בחדשות

יפו יקירתי
יפו בת דודתי
עובר הזמן ואת עוד כאן
יפה ומרוחקת
מאהבייך הרבים
את גופך רצו לרשת
יפו יקירתי יפו בת דודתי