המסע

בן סנוף

Play
4/5

אז מדוע קול נשמה כזה לא הגיע לכוכב נולד? קטן עליו? המסע שמתארך ל-14 שירים אומר: גם אם השירים בדרך כלל אינם מעוררים בי עניין ולא רק מפני חילוניותי (כמה אפשר לשיר על חופה – "שערי חופה", "האישה של חיי") – יש כאן קול נדיר במנעד, בהבעה, בהגשה, בדיוק מוסיקלי. נוגע בשמיים. מרגול הייתה מתעלפת.
לא די בקול נדיר: הייתה לי תחושה בסופו של הדיסק, שבן סנוף מנסה לקחת כמעט בכל שיר אל פסגות הרגש, ונשאר שם בספירה העליונה, לא יורד לאדמה. נמצא בטראנס תחושתי כשהוא על ירושלים, כשהוא על החופה, כשהוא  שר שיר למעלות, בהשראת שיר השירים, או אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי/ לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל/ לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן/ הֵנֵצוּ הָרִמּונִים (לחן של יוחנן שפירא)
גם השירים המקוריים בדיסק נכתבו בהשראת המקורות. על "ושבו בנים לגבולם" המוקדש לגלעד שליט (קולו נשמע במהלך השיר) חתום איתי זילברשטיין, ששאל את הפסוק מירמיהו – כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים – רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ", שמשמעותו – הנביא ירמיהו מרומם את רחל אמנו לדרגת סמל לאומי כאם מרכזית. אבל ההתקרבות של בנינו המזמרים בתקופה האחרונה מחזירה אותם לכל הפסוקים הפופולאריים – "שיר למעלות", "אם אשכחך ירושלים".
"אם אשכחך ירושלים" – קינת משורר תהלים היושב בגלות, בוכה על חורבנה של ירושלים, מתגעגע למולדתו ונשבע שלא רק שלא ישכח את עברו, את ירושלים, אלא אף יזכיר את החורבן-אסון בשעת כל שמחה. אקטואלי? אישית – לא ממש על ראש שמחתי, אבל מודע לכך שעד ימינו הפסוקים האלה מדברים אל בעלי אמונה, גם משרתים בעלי שמחה – (נאמרים בעת שבירת הכוס על-ידי החתן) ובמילים פשוטות – מסורת ישראל מנצחת.
מול גרסת התפילה הנוגה הוסיף בן סנוף גם גרסת רמיקס מדונססת לדי ג'אים, לשמחה בשמחות ובאירועים. כמו אמר: למי שמעוניין לעבור מתפילת העצב לרחבת הריקודים בקצב – בבקשה. 
דואט עם מושיק עפיה – "ילדים של אלוקים" לבטח ימנף את מכירות הדיסק, יפה בסוגו, אבל לא ממש בקונטקסט הרוחני של סנוף. איתי זילברשטיין ניסה לחבר בין הדתי לחילוני – "אתה חובש כיפה ואתה שם ג'ל ביחד לבורא עולם נתפלל" ג'ל מול כיפה, זילברשטיין? יענו הג'ל מסמל את החילוניות. ואללה. לא קניתי. אבל עפיה שר מה ששמים בפיו.
"הרוח בקרבנו" – גם הוא מחובר לאמונה באלוקים, מדגיש שוב הטנור הגבוה, המסתלסל של בן סנוף בלחן לא שגרתי (יוגב סמינה המפיק המוסיקלי המצוין של כל הדיסק), בעיבוד יפה לפסנתר, כלי הקשה וקולות. בסיום מסע ההתחזקות אני רוקד את "אם אשכחך" ברמיקס, ומגיע למסקנה: נעים זמירות חדור אמונה שנוסק לגבהים במנגינות יפות, ועם כל נדירותו, עדיין מצפה ממנו לרדת יותר לאדמה יותר עומק, כדי שגם אני בן התמותה שאינו ניצב בשערי שמיים אוכל להתחזק מיפי קולו הנדיר.

Ben Snof The Journey

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות