שלושה סקסופונים במחווה ל"בירד" צ'ארלי פארקר

וואסל אנדרסון, רוסאריו ג'וליאני ורוברט אנצ'יפולובסקי

"בצעדי ענק" המשכן לאומנויות הבמה בתל אביב
4/5

  ואפתח בשאלה: מי זה הקהל הזה שמגיע למופעי ג'אז במשכן לאומנויות הבמה בשישי בלילה? שיזהה את עצמו. לא סתם שאלתי. אני לא רואה בקהל הזה כמעט אף חובב ג'אז שאני מכיר ופוגש נאמר בפסטיבל הג'אז של תל-אביב בסינימטק, בג'אז בים האדום. אני גם לא רואה נגני ג'אז מקומיים בקהל, ויתקנו אם אני טועה – חובבי ג'אז צעירים, תלמידים, נגנים שבונים על קריירה בתחום. הקהל שמגיע הוא מבוגר יחסית מאוד, מזכיר יותר שוחרי מוסיקה קלאסית ממוסדים.
השאלה הזו צצה הפעם משני טעמים: 1. הערב ששמענו הוא א-ב' לחובבי ג'אז – שלושה סקסופוניסטים משובחים מנגנים צ'ארלי פרקר. 2. הקהל בסופו של הערב נראה כמי שהספיק לו, הוא התרומם לעבר היציאות ולא דרש הדרן נוסף. אז נכון שזה היה ערב ארוך למדי של כמעט 3 שעות עם הפסקה, אבל חובבי ג'אז בדם לא יתנו לעוד הדרן לחמוק ככה סתם.
ערבי מחוות לענקים הם תירוץ טוב לנגנים לאחד כוחות לאלתורים, ואין תירוץ יותר טוב וחזק מאשר צ'ארלי בירד פרקר, פורץ דרך, חדשן, אחת הדמויות שעיצבו את הג'אז המודרני, ממשיך להיות מקור השפעה ל נגני הסקסופון בפרט ואמני הג'אז בכלל. כמי שנמנה על דור האמנים שיצר את הבי-בופ, ביניהם פורצי דרך כקולמן הוקינס ולסטר יאנג, פרקר פיתח בפרק חייו הקצר מאוד (הוא מת בגיל 34!) אוצר מילים מוזיקלי וסגנון מהפכני. בחלק גדול מהקטעים אותם כתב וביצע ניכרת אווירת הבלוז באופן משמעותי.
שמענו שלושה נגני סקסופון אלט מנגנים פרקר, כל אחד בסגנון הנגינה שלו, לעיתים בעיבודים מיוחדים לערב.
ווסל "וורמדאדי" אנדרסון, מברוקלין שגם הנחה את הערב, הוא מאלתר מצוין מהדור החדש של הנשפנים. כמי שמתבסס על ענקי האולדסקול על הג'אז המסורתי בלוז וסווינג, מאזינים "מפונקים" יכולים להגדירו שמרני, אבל הסאונד המיוחד, המשהו החדשני והמאתגר קיים בנגינתו הג'אז בלוזית, וגם לא פחות חשוב – נשמה. לא בכדי זכה לכינוי – "Warm Daddy" בשל הצליל החם אותו הוא מפיק מסקסופון האלט שלו.
אישית נדלקתי על הנגינה של של רוסאריו ג'וליאני האיטלקי. יש בה משהו אחר, ייחודי, נגינה עשירה בעלת תחושה ועומק, ואם דיברנו על טרדישנל ג'אז, ג'וליאני הוא אלטואיסט מודרני מובהק ומקורי, ובעל פרשנות משלו לנכסי העבר. הערב של פרקר עשה כמובן חשק לשמוע אותו כלידר.
רוברט אנצ'יפולובסקי מישראל בן 36 (תלמידו של פיל וודס, עלה לישראל מקייב ב-1991) הנציג הישראלי בשלישייה – סקסופוניסט בעל צליל, וצבע וטכניקה מצוינים משלו השלים יפה את השלישייה.
הערב תוכנן כך שכל סקסופוניסט ביצע בלדה סולו, אבל ייחודה של המחווה לפרקר הייתה בגוונים השונים של שלושת הסקסופוניסטים שניסו להתחבר לעיתים בהצלחה גדולה, לעיתים פחות.
"בצעדי ענק" סיום עונה, וכבר תוכנית חדשה לעונה הבאה, בתקווה לצעדים לא פחות גדולים ולחליפה חדשה (דחוף!) של עורך ומנחה הסדרה ניצן קרמר.

קטעים: Confirmation, My Little Suede Little Shows, Lover Man (Wessel – solo) Anthropology, Now Is The Time, Scrapple From The Apple, Everything Happens To Me (Giuliani – solo), Ornithology, Old Folks  (Anchipolovsky – solo) Quasimodo, Donna Lee.

וואסל אנדרסון | סקסופון אלט
רוסאריו ג'וליאני | סקסופון אלט
רוברט אנצ'יפולובסקי | סקסופון אלט
אורין אוונס | פסנתר
גלעד אברו | קונטרה בס
דונלד אדוארדס | תופים

וואסל אנדרסון, רוסאריו ג'וליאני ורוברט אנצ'יפולובסקי

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות