יונתן גוטפלד זועק מחאה וכאב – על רקע מלחמה (מורדות הלבנון) מול חיים נמשכים (פקקים של איילון) והתקשורת שחוגגת. יש משהו נדוש אפילו פשטני עד סטריאוטיפי בלהגיד: החדשות חוגגות על המלחמה, עושות רייטינג מדם חיילים. וגם: החיים נמשכים על כל סממני השגרה – כולל העשירון, מזייני המזכירות, מקימי הועדות ואדוני המלחמות וגם ג'קוזי במלון. נו, מה יום מיומיים?
העובדה שאין חדש תחת השמש ועולם כמנהגו נוהג, אינה מפחיתה מתחושת הביאוס של גוטפלד שמזומרת בטונים דוויים, לא מהוקצעים בקצב מאיים, בחוסר נשימה, כמעט, בפרץ רגש בוסרי של משהו שדחוף לומר. לחץ תזזיתי, דרמה, משהו מהבטן. מוסיקה – פחות. לא מספיק מעניינת-מיוחדת. גם מבחינת המנגינה, גם העיבוד וההפקה שמתמקדים ביצירת  מלודרמה. סעורת רגשות, אבל המסר ממאן להגיע. גם השירה לחוצה מדי לטעמי, הגם שפיו וליבו שווים. נולד זמר מחאה? לא הייתי רץ לבשר על כך בראש חוצות. בינתיים.

הפוגה שלוש דקות/ לערוך את התמונות/ לאפר את הפרשן ולהגניב/ שש או שבע פרסומות/ שמחר נצא לקנות/ להפוך את כל הדם הזה לכסף
הפוגה שלוש דקות/ למלא מחסניות/ לחלץ את הפצועים ולהמליץ/ להפציץ מהאוויר / זה המסלול הכי מהיר/ להפוך את כל הדם הזה לכסף
ממורדות הלבנון לפקקים של איילון/ לאלקטריק בקניון לג'קוזי במלון / לתוך הכיס
של לוקחי ההחלטות/ בעלי המניות/ מרעילי הבארות/ מזייני המזכירות
הפוגה שלוש דקות / שש או שבע פרסומות / להשתיק ת'מיימיות
להשתין!
ממורדות הלבנון לפקקים של איילון/ לאלקטריק בקניון לג'קוזי במלון / לעשירון הלא נכון
לתוך הכיס
מאחורי המסכות/ מקימי הוועדות / הם אדוני המלחמות/ וכל הדם הזה הוא כסף/ הפוגה שלוש דקות/ שש או שבע פרסומות/ לטפל בראיות/ להשמין