שמואל הנגיד, המשורר וממנהיגי יהודי ספרד המוסלמית (993-1056 ), כתב שיר יין הדוניסטי המטיף לשתיית יין ומתאר את המשתים שהיו נערכים בחורף. המשורר קורא לכולם לבוא ולהצטרף למשתה, לשכוח את העצב וליהנות מהגשמיות. שיר הדוניסטי.
המשורר נתן יונתן , אב שכול, לקח את שתי השורות הראשונות משירו של הנגיד והרחיבם לשיר קינה אישי: "רק נשארה גחלת עמומה / של אהבת הקיץ הגדומה". ל"מת אב ומת אלול" זיקה לשירת ימי הביניים. כמו אצל הנגיד עוסק השיר בתחלופת הזמן. יונתן מוסיף למדורה של הנגיד "גחלת עמומה" של "אהבת הקיץ". נדמה כי השימוש במונח "גדומה" מאזכר לראשונה את שכולו של יונתן מבנו ליאור . השימוש במלה זו מסמן גישה פטאליסטית לגבי סיום דברים, גם באם בטבע מקורם.
השיר הולחן ע"י צביקה פיק בשנת 1977. נתן יונתן לא האמין שמישהו ילחין את הטקסט. פיק ששאף לזכות בהכרה מהממסד התרבותי – אתגר את עצמו. האם המוסיקה יצרה את האינטראקציה המיוחלת עם הטקסט? נדמה לי שהיא הצליחה קודם כל בזכות עצמה, מבחינה זו – ממיטב אם לא המיטב של יצירתו. המעבר בין הטון הנוגה למקצב הפופי הדאנסי הקליל, עיבוד לסולו חשמלית, לסולו קלידים.

צביקה פיק מת אב ומת אלול (נאסף תשרי)

מת אב ומת אלול ומת חומם
גם נאסף תשרי ומת עימם
רק נשארה גחלת עמומה
של אהבת הקיץ הגדומה.

אל מערת דוד השונמית
תצמיד את ירכיה הקרות
אל חום האבנים שעל קברו.

מת אב ומת אלול…

וילד זר הולך ותר כמו שאול
את עקבותיו של אב ושל אלול
ובעמום הוא מחפש את הצלול.

לך ילד לך, אולי בסוף המערב
בין ים ויבשה, בין אב לסתיו
יאור שלך יאיר בין חטאיו.

מת אב ומת אלול…

חטאי האיש והאישה והנחש
חטאת דוד באוריה, כבשת הרש
ויונתן ויערת הדבש.

מת אב ומת אלול, הקיץ שב
סיפור שלך ילדי, מתחיל עכשיו
עם כל הדבש והנחש והאישה.

מת אב ומת אלול…