לעולם אתגעגע לצליל של סיימון וגרפונקל, השניים שהכירו בעממי בניו-יורק וצמחו להיות צמד הפולק האולטימטיבי של הפופ. אני ב-Essential, לא רק כדי להתרפק על ההרמוניה הקסומה ששומעים ב"צלילי השקט" או ב – Scarborough Fair, גם בשירים פחות מוכרים כמו Bleecker Street. קולותיהם ביחד, גם לחוד, גם בסולו של פול סיימון יש יופי ייחודי. עונג האזנה נוסף בפריטה העדינה, הנקייה, שתמיד נשמעת כל כך צמודה לשיר. והשירים – פואטיקה אותנטית של רחובות ניו יורק שנות השישים בואכה השבעים.
האלבום הכפול יצא לקראת איחודם מחדש ב-2003. אנתולוגיה שמכילה שירים מלפחות חמישים אחוז מאלבומיהם כולל הקלטות מהופעות חיות בין השנים 1967 ל-1969. תקשיבו ל – A Poem On The Underground Wall . עוד סיפור מניו-יורק. בלדה בהופעה חיה. אם אתם טירונים בנושא סיימון וגרפונקל, זוהי נקודת התחלה ראויה. כל 16 הסינגלים שהגיעו לצמרת נמצאים כאן כולל שיר האיחוד מחדש מ-1975 – My Little Town. אבל לפעמים העניין הוא דווקא בשירים הלא-להיטיים, ויש כאן לא מעט. הנון-היטס כמו The Only Living Boy in New York או Richard Cory אם אינכם מכירים חלק מהשירים – זו השעה. אבל אם להמשיך את ההתרפקות על הצמד ששיריו מחזירים לתחנות בנעורים – אז בטח Homeward Bound, The Boxer, Bridge, Cecilia. ואני מתאהב מחדש ב – The 59th Street Bridge Song. אוסף שלאו-דווקא לועס את המובן מאליו, אלא מאיר מחדש פינות שלא הוארו ברחובותיהם.
ה-Remastering מציע סאונד מעולה לחלק מהלהיטים הקלאסיים שלהם, במיוחד כמה שירים בלייב המכלול מצוין מייצר זרימה טובה משיר לשיר. האלבום כולל גם רבים מלהיטי הפולק הגדולים למעריצים שנוטים לכיוון הזה.
עם זאת, זה לא תחליף לאלבומים קלאסיים אחרים שלהם. ככל שהזמרים האלה הזדקנו, הסגנון שלהם התפתח במידה ניכרת, כך שהדרך היחידה לשמוע את השינוי הזה היא להחזיק באלבומים הקלאסיים המוקדמים יותר. יתרה מכך, גוף העבודה של S&G נשאר כל כך גדול ששני הדיסקים האלה לא יכלו להכיל את הכל, ושירים מעולים כמו "Kodachrome" ו-"50 דרכים לעזוב את המאהב שלך" נותרו בחוץ..
עם זאת, כל זה לא אמור לגרוע מההנאה הגדולה שמעריצי S&G יקבלו מהאלבום המחודש הזה.
צלילי השקט ב-1964 וב-2009
