מחפשים ממשיכות לענקיות ג'אז מבילי הולידיי, קסנדרה וילסון, דיאנה וושינגטון שרה וון, אלה פיצג'ראלד? הנה אחת – מצוינת. לקתרין ראסל (ניו-יורקית, ילדת פנמה, בתו של מוסקאי הג'אז, לואיס ראסל) אלבום שלישי, יש כמעט כל תכונה ומרכיב שעושים זמרת ג'אז לענקית.
מישהו הגדירה "ארכיאולוגית ג'אז" – חוקרת עתיקות הג'אז. יפה. בלעז זה הרבה יותר פשוט: amazing vocalist.
החיבור בין פילינג לפרייזינג – מגיע דווקא מפשטותה. קול חם, עשיר. בלוזי. שילוב של טכניקה מצוינת ותחושת סווינג מבטן ולידה. מילים כמובן לא יצליחו לתאר. היא שרה Troubled Waters, מנגינה יפהפייה שראשיתה תזמורתו של דיוק אלינגטון 1934. איך שהמסורת מנצחת בגדול, וראסל מחוברת לשם אבל גם לכאן והעכשיו. רק השיר הזה שווה שלושה רפיטים. יש עוד כמה: הבנג'ו והכינור שמעטרם את שירתה ב – Just Because You Can .  הסוווינג המהיר של We The People.

מסורת הג'אז: ראסל יוצאת למסע רטרוספקטיבי, שירים ששרו הגדולות, אלה, פגי לי, גם ארמסטרונג Struttin’ with Some Barbeque, פטס וולר. שירי וודוויל, ניו אורלינס-דיקסילנד. היא מושפעת מבסי סמית', מאטה ג'יימס. מחברת סווינג. בלוז. סול. דיוק אלינגטון. פרשנויות מלאות חיים. משנות השלושים של המאה הקודמת ועד עכשיו. גישת ה – "אולד פאשן" היא אצלה יתרון. מהאנשים שניגנו איתה בדיסק הזה אזכיר את Matt Munister – גיטריסט ובנג'ואיסט. שפורח בסולואים שהם סיפור בפני עצמו. עוד סיפור הם העיבודים – מאוד עשירים, גם מהודקים לשירתה. כל האנסמבל שלה הוא תמצית הסווינג. כמו גלגול נשמות של אלה ובילי.