בליבו הגבר הרומנטי של קובי אוז רוצה להביא פרחים וקופסאות של ממתקים לפגישה איתה, ויש סיכוי יותר מסביר שהוא גם אוהב אותה…

אתם מתארים לכם שיר אהבה ים-תיכוני כזה כמו "גבר רומנטי"?  אין דבר כזה. "סיכוי סביר". בז'אנר המשגשג הוא נופל לרגליה ממרר בבכי, ו … רוקד את הדמעות היישר לרחבות בשיר שאוצר המילים והרעיונות בו לא עובר בדרך כלל ב' כיתות.

 לא בטוח שאוז הסכים  לשם הזה "האוסף הרומנטי" (אם בכלל שאלו אותו) כאילו בקונוטציה חוליו איגלסיאסית. זה ממש לא זה. כשקובי שר "עננה" – בוקעת מליבו-גרונו תחושת דכדוך בגעגוע למקומות של פעם – "התחנה הישנה" שמייצגת "מדינה אחרת", "מציאות בהמתנה". מנגינה יפה עד כובשת, אחת משלל המנגינות המייצגות את המוסיקה הים תיכונית שלו.

אי אפשר לטעות בקווי המתאר הסגנוניים של טיפקס. הקטע האינסטרומנטלי הפותח "הבלדה לסופי", הוא אמנם חלק מפסקול, אבל זה טיפקס. ואני יותר משמח לחזור לטיפקס.

"הרומנטי" של קובי אוז אינו משהו שקוף, מובן מאליו. ב"הפעם: שיר אהבה", אחד הלהיטים הגדולים של אוז וטיפקס, בדואט עם רונית  שר אוז: "תדעי לך שבדרך כלל אנ'לא רומנטי/ האהבה אצלי כמעט קללה"…

רומנטיקה אצל אוז אינה משהו חד-מימדי: "זמנים קטנים",מנגינה לא פחות קסומה מ"עננה", הוא שיר זיכרון ליחסים בינו ובינה שהיו בהם "רגעים", וגם כאן, בניגוד להרבה זמרים ששרים "שירי אהבה" – קיים סיפור ומספר שנישאים על קצב פריך, ים-תיכוני רווי רגש, שירה אינטימית כובשת. "אני אוהב אתך ממש מוגזם" – כמעט באותו טון, קריצת עין, צליל אקורדיון. על החשש מאהבה זמנית.
אוז ממשיך לחייך כשהוא מסלסל "גבר רומנטי"  בעיבוד מרקיד מדליק – "הוא דווקא רומנטי רוצה בלב להביא פרחים וקופסאות עם ממתקים" (כלומר לא ממש רומנטי במושגי המאהב הרומנטי הקלאסי)

והנה החיוך האנושי החם המהול בהומור האוזי הטיפוסי ב"יש לי חברה", שיר קצבי בעיבוד יפהפה למקהלה (הלהקה) שהולך עם הומור – "היא עושה דפיקות עם נעלי העקב" ו"כשאני איתה אני חולם על מכונית ומוצרי חשמל". וגם המונולוג המלוחש "בואי נעשה אהבה" המעובד בסגנון סרטי פליני.

ה"רומנטיות" מגיעה מהמנגינות בניחוח הנוגה המיוחד לקובי, משהו מבית אבא, משהו מאווירת פריז, המינורי המיוחד האישי הנרגש, גם כשלא מתלווה חיוך –  ב"כל יום אני כמעט" וב"כמו לפני עשרים שנה", ומצד אחר – מספר הסיפורים ששפתו קולחת בצירופי לשון חכמים, בדימויים יפים – "איך היא מתנדנדת כמו ספינה על מים שכל מלחיה נטרפו בים"…. (השיר "כמו ספינה על מים"),  גם המוסיקה שכמו מגיעה מפס קול סרט צרפתי בשיר "ואת ואת ואת" וכמה יפה "ביום שיפלו הכוכבים" – ואם יש רומנטיקה ללא כחל ושרק בדיסק – זה השיר הזה. ומה חסר לדואט המקסים עם מירי מסיקה – "כלוב של זהב".
ולסיום – מעין פרודיה עממית ים-תיכונית על הערס המקומי שמבקש מהנוסעת ממנו "אל תשכחי לזכור אותי" וגם נישא על דימיונו – "הלווואי יקום רופא ימציא ניתוח שיחבר אןתנו לתמיד".

 על הסגנון של אוז כבר נאמר הכל, אולטימטיבי בחיבור של פולקלור מרוקאי ורוק, איש קטן במשקפיים עם אנרגיות בלתי נדלות ולחנים שהעשירו את השירון הארצישראלי. אוז אינו סטיריקן. לא זמר מחאה. הוא מחייך, הוא פולקלוריסט כזה, מושפע מאוד, מצטט בלי לחקות. והוא, כן צריכים להודות – רומנטיקן.

אחרי 18 שירים, אני מוכן להשלים עם השם "האוסף הרומנטי" למרות נדושותו, כי זהו באמת אוז שמשדר שלל צבעים סנטימנטליים – בצחוק, בעצב, במנגינות הנוגות, בקצב הים תיכוני, בסלסול. האלתור לפסנתר ולדרבוקה. המתח הקצבי . העירוב של עצבות וחיוך. לא פומפוזי מדי, מינונים נכונים, מתרפק על סגנונות, בעין צוחקת, בלב רומנטי, בחיוך מתגעגע. למעשה – האוסף האולטימטיבי של טיפקס.