אתרי האינטרנט מיהרו לפרסם עם טפיחה ענקית ("הישג בינלאומי", "כבוד גדול", "הישג אדיר") על השכם הישראלית הזקוקה כנראה רוב ימות השנה לאישור שהיא קיימת לא רק במצב רפיסות: אביב גפן יחמם את להקת U2 ב-3 לספטמבר באתונה. מה שמצחיק הוא שאת הידיעה פרסם לא אחר מאשר אביב גפן בדף המייספייס שלו, בלי להשתמש בשרותי ייחצון. ההודעה הלקונית סיפרה כי פרט להופעה שלו, תחמם גם "סנואו פטרול" את מופע הענק של להקת הרוק האירית באצטדיון האולימפי באתונה.
נסחפנו? אביב גפן עצמו סירב להגיב. אני מבין אותו: מה הוא אמור לעשות: להגיד יו, אני הישראלי הקטן קיבלתי תפקיד לספק שרותי חימום ל – U2? אגב, לא בטוח ש – U2 עצמם מעורבים לעומק בבחירה. לאביב יש עכשיו להיט חזק ביוון, ויתכן שהכל מגיע משם. נקווה שבונו, שממשיך לדהור במופע הגרנדיוזי, אחרי שעבר ניתוח בגבו, יודע מיהו אביב גפן.
אבל לעצם העניין: נדמה לי שהמטרה של גפן אינה בסופו של דבר להיות חימום אפילו לענקי פופ כמו U2 אלא להיות אמן מצליח בזכות עצמו בזירה האירופאית והאמריקנית. הוא עשה כבר כברת דרך עם "בלקפילד", עם האלבום באנגלית, יצא לסיבוב עם הזמרת ננה, העתיק את מגוריו ללונדון. המבחנים הגדולים עדיין לפניו, והוא יכול לנצל את החימום ל – U2 ביוון למנף דברים. לא לשכוח שמדובר רק ביוון, לא חימום קבוע של הלהקה האירית.
אבל אצלנו כמו אצלנו, תחושת "הוא שייך לנו לעם ישראל" – גואה מכל כותרת כזו, כי אין לנו כותרות גדולות יותר לספק כדי לפרוט על מיתר הגאווה הלאומית, וכשמדובר בכוכבי פופ ולא מתמטיקה – נדמה לנו מוצדק יותר להניף את דגל ישראל. אז אולי כדאי להודיע ברבים: עדיין אנחנו נמצאים באזורי הפרובינציה למרות שאנחנו כבר מזמן מתים להיות חלק מהעולם הגדול.
