איזובל קמבל ומארק לנגאן – אחרי שלושה אלבומים  (מאז 2006) עדיין נשמעים אחד הזיווגים המוזרים בז'אנר הפולק-רוק. הקול המתלחשש של הצ'ליסטית ממקימי Belle and Sebastian.הוא האיש של ה-   Screaming Trees וה –Queens Of Stone Age . 
לה יש קול מלחשש אוורירי, לו – בלוזי, כבד, ארצי. הזיווג של מריר ומתוק דווקא עלה יפה, ובמיוחד באלבום הזה, השלישי שלהם. לנגאן לא כתב אף שיר לאלבום הזה. רובם של קמבל ומקולוך, אבל מישהו שכנע אותו להציץ לספר השירים של טאונס ואן זאנדט המנוח (היי, דיוויד ברוזה, יש עוד מישהו שהלך עליו) וכך הגיעו לאלבום Snake Song וגם No Place To Fall, במקצב שמזכיר את "בית השמש העולה",  והנה מתברר שהרגיסטר של לנגאן מתלבש ככפפה על השירים של ואן זאנדט ועל הרומנטיקה היגעה שלו. כאשר מקשיבים ל – Come Undone בלוז אהבה לא מוגשמת – אותה רוח מנשבת גם כאן. גם You Won't Let Me Down Again – מושר ומנוגן באותה אווירה.
מצד אחר, אם כבר מסורת של מוסיקה אמריקנית Get Behind Me הוא רוקנ'רול הונקי טונק עליז לעומת האחרים. "Lately" שסוגר הוא תחינה בקולו הצרוד בסגנון קאונטרי ושירת גוספל נשית. איזובל קמבל ככותבת ראשית וכמפיקה ידעה את הכיוון. גם הדואטים שלה עם לנגאן תואמים את רוח הדיסק, יש בהם קסם מיוחד ((Time Of The season. וכאשר קמבל מלחששת סולו Sunrise, הקסם אף רב יותר.