הרמוניה נשית שמימית נשמעת ב – The Requiem תפילת אשכבה הפותחת במילים
God save us everyone
will be burn
inside the fires of a thousand suns
for the sins of hand
sins of our tongue
sins of our father
sins of our young
God save us everyone
will be burn
inside the fires of a thousand suns
for the sins of hand
sins of our tongue
sins of our father
sins of our young
החטא ועונשו במונחים דתיים ובאווירת חלל כמו פינק פלוידית שממשיכה בנתיב מלודי מפתיע ל- Burning In The Sky. האם זו לינקין פארק?
הסולן צ'סטר בנינגטון נשמע כמו אלן פרסונס מהפרוג'קט מהשמונים: I’m swimming in the smoke / Of bridges I have burned / So don’t apologise / I’m losing what I don’t deserve – "שוחה בעשן הגשרים ששרפתי, איני מתנצל, מאבד את שלא ראוי לו"
המפיק ריק רובין הוא חסיד נלהב של מלודיה, לא של קולות חצץ וגיטרות distorted. לא שזה עד הסוף ככה. יגיע גם ההבי רוק + ההיפ הופ, כמו בקטע החמישי "כאשר הם יבואו בשבילי" עטוף בהרמוניה אטרקטיבית כאשר הראפר מייק שינודה פוצח ב: I’m not a robot / I’m not a monkey / I will not dance even if the beat is funky "אני לא רובוט, לא קוף, לא ארקוד אפילו שהקצב הוא פאנקי". שני צדדים למטבע: צ'סטר הרגיש, הנשמה המעונה, מייק שינודה המחוספס, והם שניהם באותה הלהקה.
מוסיקלית זהו האלבום היותר מורכב של הלהקה, אולי אפילו מורכב יותר מ – Hybrid Theory המצוין. When They Come For Me – למשל – מכיל השפעות מזרחיות (Eastern) יחד עם דראם ביט מסעיר וקולות שבטיים כמו של אינדיאניים שמתלווים לחרוזי הראפ. הקונטרסטים המוסיקליים בין מלודי והרמוני ובין רוק ראפ קשיח מגיעים גם בהמשך – Robot Boy – כמעט אקפלה של קולות במנגינת געגועים מלודית סטייל להקות בנים. Waiting for the End –יותר פופ אמצע הדרך מאשר ראפ – קטע שמתפתח יפהפה. Blackout (איפול) – רוק מטאל דיסטורשן של מיתרים שקורעים את עצמם שמסתיים בטון מלודי רך לפסנתר. Wretches and Kings – ראפ עם שכבת דאב שמתדלק את הדיסק.
Iridescent (ססגוני) הוא דואט ישיר בין שינודה לבנינגטון – בעיבוד שמזכיר משהו בין U2 להקילרס. שירו איתם את ההימנון הרגשני הזה:
When you were standing in the wake of devastation
When you were waiting on the edge of the unknown
And with the cataclysm raining down
Your insides crying, "Save me now"
You were there, impossibly alone.
Do you feel cold and lost in desperation?
You build up hope, but failures all you've known.
Remember all the sadness and frustration
And let it go.
Let it go.
ההמשך סהרורי – קולות במיקס אלקטרוני (Fallout) שירה גברית אמוציונאלית (The Catalyst) והסיום המלנכולי רגשני בסלואו פסנתר- גיטרה אקוסטית ((The Messenger על הנחמה באהבה שמשאירה אותנו בחיים.
אלבום רגשי מאוד, מעלה את לינקין פארק על מסלול מוסיקלי מרהיב מבחינה מלודית והרמונית.
