"אר יו רדי"? "אר יו רדי?" ווי אר רדי שאגי. מה חשבת, שאחרי ששילמו במיטב כספם, החבר'ה המפזזים אינם "רדי" בשבילך? אז יאללה עם הדאווין.
האמת לא ספרתי כמה פעמים שמעת "אר יו רדי" כמו שלא ספרתי כמה פעמים שאגי צרח "תל-אביב". ו"יזראל". כמה פעמים אפשר. הבדרן עוצר את המופע, מחניף בכוח. תן הופעה שאגי, עזוב אותך תל-אביב ומכל השטויות. אנחנו אנשים מבוגרים. כמה אפשר עם השטיקים האלה. תן לעסק לזרום.
העסק זרם, אלא שהוא זרם במקוטע, שאגי (Orville Richard Burrell) חיבר רפליקות, ושירים, ועשה הפסקות, והעסק התארך והתארך, במקום להביא אותה קומפקטי יותר. עד כדי כך התרחקה קינגסטון ממנו שהוא הפך עבד של הבידור האמריקני?
רגאיי? זה לא רגאיי. זה משהו דאנס רגאיי, דאנסהול, עם הרבה מאוד פופ ומעט סול. מעט מאוד קלסיק רוטס רגאיי. פה ושם קיבלנו דוגמיות. אני אומר את הדברים דווקא משום שהאיש מגיע מהמקום האקזוטי הזה. הוא מעדיף חגיגה מושפעת רגאיי עם הגרוב בנד שלו, הדי-ג'איים הנגנים והזמרים. שאגי יוצא מהרגאיי נכנס אליו, אבל הראש שלו לא ממש בתרבות המסורתית. איפה הראש? סקס רבותיי. הוא לא הגיע לתל-אביב בשביל מזג האוויר, לא בשביל האוכל ובטח לא בשביל ההמוסיקה. הוא הגיע בשביל הנשים. ואללה. נשות תל-אביב, הידעתן?
שאגי הגיע בשביל הנשים הישראליות, בשביל לנסות להרעיד את האדמה כאן, כאילו הוא הרגאיי דאנסהול האולטימטיבי בעולם. האדמה לא רעדה, אבל אפשר לציין ששאגי יודע מה הוא צריך לעשות בשביל שהאדמה תרעד. לא לשכוח האיש הוא מולטי-פלטינום, חמישה להיטים של מקום ראשון, יותר מתריסר מקומות ראשונים בכל העולם. קינגסטון כבר מזמן אינה על המפה שלו. שאגי הוא מופיען, אנטרטיינר שעולה לבמה לעשות בידור וכמה שיותר "לדבר" עם קהל. הבעיה שלי היא עם היותר. אין לי שום דבר נגד בידור טוב, אבל לא כשהוא מגיע על חשבון המוסיקה.
שמעתי לקראת הערב את ה"בומבסטיק קולקשן", כל האסופה הזו שמכרה לו 20 מיליון אלבומים בעולם. לשמוע את הדה-בסט אופ שאגי זה להקשיב לאחלה דאנס פופ רגאיי כולל ההו קרולינה, בומבסטיק, אנג'ל, היי סקסי ליידי, פיל דה ראש. האיש עושה פופ טוב, קליט, תוסס. מצד שני, הבאת כל הלהיטים האלה לחגיגה על הבמה הופכת לערב נוטף מגלומניות ומסחריות שמתארך ללא צורך לתוך הלילה. שאגי יספר לכם שזה מפני שהוא פעם ראשונה בישראל ושהוא אוהב אותנו. שנאמין לו?
שאגי Shaggy קטעים מההופעה
