צלילי הרוק אינם מסגירים את מוצא האנשים. גיטריסטים ישראלים צעירים רוצים להישמע סיאטל, כמה שפחות כחול-לבן. השיר הפותח נקרא "בכל מקום פרט לכאן" Anywhere But Here. פעם לא היית מצפה מחבורה ישראלית להגיע לצליל רוק משויף ומלוטש כזה. גם היום אני לא ממש אופטימי שהניו מיוסיקאל אקספרס יכתוב מאמר על רוק ישראלי ליצוא, ויביא את הדוגמא של טריידמארק.
אבל דן נווה (שירה, גיטרה), יהלי קורן (בס, שירה) רועי הלוי (גיטרה, שירה) ונועם גריידי (תופים) עושים מאמצים שזה יקרה. הם יצאו לאולפני Leeders Farm  בנורפלוק בריטניה, חברו למפיק Nick Brine (שהקליט בעבר עם Oasis ועם Darkness) חיפשתי על העטיפה טקסטים. מצאתי ציורים בנוסח פסלים בנוסחים מיתולוגיים עתיקים. אגב, מה מונע מטריידמארק לספק למאזיניהם טקסטים כמו כל זמר, זמרת והרכב מהשורה?

אז לקחתי טקסט שהועבר אלי שנקרא In Her Eyes משהו פשטני לאללה על בחור עוגב על בחורה ומפנטז אותה ללא בגדים.

"ראיתי אותה בחדר מלא נערות שחיבבתי, אבל היא הייתה בראשי/ זה המבט בעיניה שגורם לי לאבד שליטה … הלבוש שלה תפס אותי, אבל מתערב שללא בגדים היא נראית נפלא… זה המבט בעיניה כשהיא משקרת, והיא יודעת מה היא רוצה…" לא משהו שאפשר להעביר לאוצר התתרבות של הרוק, אבל כלהיט רוק – עובר את בית ספרנו.

קראתי ש"טריידמארק", אמנם החלה את דרכה בפאנק, ושינתה כיוון לרוקנ'רול. מה זה אומר? שפעם הם היו פרועים ואנרכיסטים יותר? ברור שהגדרות הם ניסיונות עיתונאיים לגשש באפלה. בואו נישאר עם סתם רוק. לא המה קובע אלא האיך. ב – Sadly התחלתי לשמוע איזו הרמוניה, עם כל הכבוד לרוק סטרייט – מוסיקה מתחילה במנגינה, לא בריפים שעושים מוסיקה הכי בועטת. המעבר המלודי ב – Future Analogue יפהפה. הבלדה Here Comes The Summer מעוררת תקוות שמשהו גדול בכל זאת עומד לקרות עם טריידמארק. כאן יש מנגינה. ב – I'm A Man אני מוצא מבנה רוקי מעניין מלודית, והשירה נכנסת יפה. גם המנגינה של Lonely Heart מתחברת היטב לריפים.

אתם יכולים לשמוע דברים של כל מיני – מ"נירוונה" ועד "פו פייטרס".  מה שבטוח שניק ברין הביא את כל הניסיון שלו כדי שטריידמארק יישמעו כמה שיותר להקת רוק. הצליח להם איתו. לפי האלבום הזה, יתכן שהם מגשימים את  החלום של כל רוקר ישראלי מצוי להישמע כמה שיותר רחוק מכאן ולקבל טריידמרק שמאפיין מעצמות רוק. .